מדוע אכפת לנו מה חושבים עלינו?

"מה השכנים יגידו?"….

אין ספק שזהו הוא אחד המשפטים המרכזיים איתו מתמודד הילד המתבגר,  לא פעם נשמע את האם אומרת משפטים בסגנון: "אסור לשחק בכדור עכשיו, זה מפריע לשכנים", "הילד שלי לא יוצא עם חולצה כזאת מהבית", "כשנגיע לדוד יעקב, אני מבקשת להתנהג בנימוס!". משפטים אלו ועוד רבים מנגנים את אותה המנגינה ומעבירים את המסר הפשוט: "היי, אנחנו לא לבד!" כך, לאט לאט אנו מתחילים להפנים את אחד מהמרכיבים המרכזיים במערכת הנפש שלנו, מרכיב לו קורא יונג "פרסונה", שהוא בפשטות עוסק במערכת היחסים בינינו לסביבה והשפעתה עלינו, וזהו נושא מאמר זה. 

במאמר קודם הסברתי כיצד מחלק יונג את הנפש לשניים: לחלק המודע והלא מודע. כתבתי על מערכת הנקראת ה"צל" שהיא המערכת "הסודית" המכילה את הטראומות והקשיים אותם עברנו. הסברתי שה"אני" אותו אני מכירים, אותו "אני" שכולם רואים, פעמים רבות שונה מה"אני" האמיתי אותו אנו בעצם…. לא באמת מכירים. למדנו שיש בנו הרבה מאד חלקים והשאלה בעצם היא מי אותו "אני" המלווה אותנו? מי ה"אני" ש"משמיע" את עצמו בראש, אתו אנו מדברים?". ובכן, נעים להכיר – זהו ה"אגו", הבוס שמנהל את העניינים, והוא זה שיש לו את הכלים ואף מחליט בסופו של דבר מה להציג, מי נהיה ומה נכון לנו להיות.

מעגל האני

ה"אגו" הנה המערכת שצריכה לתאם בין כל החלקים השונים הקיימים בנו ולהביא את כולם לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. לתאם למשל בין החלק הרוצה לעזוב את הכול וללכת לראות את הסרט אווטר שוב, ובין החלק שצריך בכול זאת להישאר עוד 4 שעות בעבודה עד סיום המשמרת. מי ינצח? תלוי איזה "בוס" יש לנו. לא הבוס במשרד, אלא ה"אגו" שיקבע מה בפועל יקרה.

מכל המערכות שה"אגו" צריך לתאם, ישנם שתי מערכות שהן החשובות והמרכזיות ביותר. שתי מערכות בעלות אינטרסים שונים העומדות אחת מול השנייה:
מצד אחד עומד ה"אני" עליו כתבתי במאמר הקודם. הוא זה הרוצה ללכת לסרט אווטר.
אך מצד שני עומדת ה"פרסונה" שזו המערכת המאגדת את אוסף המחויבויות החברתיות הקיימות אצלנו.
והפרסונה לרוב מנצחת, מדוע? ובכן בואו נצא לדרך ונבין מה קורה שם בעצם.

מהי פרסונה?

מקור המילה פרסונה הוא מלטינית ומשמעותה: "המסכה אותה לובש השחקן". השחקנים הם כמובן אנחנו, והמשחק הוא מערכת היחסים בינינו לבין החברה. לכל חברה יש מגוון רחב של מסיכות אותם האדם מתבקש ללבוש. מתי מתחתנים? מה לובשים? מה נחשב מקצוע מכובד? מה מצפים ממני לעשות? כל אלו ועוד רבים הם חלק מהמסכות שאנו צריכים ללבוש ולהכיר כשותפים בחברה בה גדלה החיה האנושית. אך המסכות שאנו צריכים ללבוש אינן אוניברסאליות, והן יהיו שונות מאד בין תרבות לתרבות. כך, גם בארצנו הקטנטונת, אדם המתגורר בתל-אביב, בבני ברק, או באום אל-פחם, יצטרך ללבוש מסיכות אחרות לגמרי.

כל תרבות דורשת מאתנו להכיר וללבוש מערכת מסיכות שונה, מטלות ודרכי חשיבה אחרות ואלו יהיו ה- "folk ideas", עליהם דיבר אדולף בסטיאן (ראו מאמר: "שפת הסימבולים"), הבסיס ממנו פיתח יונג את תורת הארכיטיפים.
דרך הפרסונה ה"אגו" מקיים מערכת יחסים, מערכת של התמרות. דרכה הוא לומד תחילה מי אנו, מיהו האני הפנימי ולבסוף מעצב את מי שאנו ואת מה שאנו נראה כלפי חוץ. פרסונה היא מערכת שאנו צריכים ללמוד לחיות אתה, ודרך הפרסונה של החברה אנו מתחילים את מערכת היחסים שלנו עם אחרים, עם עולם הטבע ועולמנו הפנימי. דרך עולמנו החיצוני, דרך הפרסונה, משתקף העולם הפנימי וכך, בסופו של דבר דרך מערכת זו אנו לומדים לתקשר ולהכיר עם ה"אני" האמיתי.

במערכות המסורתיות למשל כמו בהודו, או מדינות ערב, האינדיווידואל צריך להזדהות עם הפרסונה. האדם צריך ללמוד לחיות במערכת חוקים והתפקידים שהחברה מכתיבה ולהיות בדיוק מה שהיא מכתיבה. אם הוא צריך להיות נגר, כי אבא שלו היה נגר לדוגמא, אז הוא יהיה נגר. אם הוא צריך להיות מנהל או סוחר הוא יהיה זה. הוא לא ישחק את התפקיד, אלא באמת יהיה כזה. אם הוא מנהל אז גם כשהוא בא הביתה הוא יהיה מנהל, ויקבל כבוד של מנהל. כשהוא יוצא לבלות הוא יישב במקומות השמורים למנהלים, יקבל כבוד של מנהלים ויעשה את הדברים שמצפים ממנהלים לעשות ואך ורק את הדברים שמצפים ממנו לעשות.

בעולם המודרני לעומת זאת, עולם בו יש הרבה יותר כבוד ומקום לאינדיווידואל: למחשבות ולשאיפות האישיות שלנו, המצב שונה לגמרי. לזה שמזדהה יותר מידי עם התפקיד שלו או חי במערכת אמונות נוקשה כל-כך, אנו נקרא "מרובע". בעולם המערבי אנו צריכים להיות מסוגלים להסיר את התפקידים השונים מאתנו ולשים אותם לפי הצורך. איש העסקים שלא יודע לבלות, כי זה "לא בהגדרת התפקיד שלו" יהיה מרובע ובחברה המודרנית עלינו ללמוד להיות מגוונים יותר.
לא רק שהאדם המערבי צריך לדעת מתי ואיזה תפקיד ללבוש ולפשוט, אלא שאנו צריכים לדעת גם לפתח חשיבה עצמאית, ללמוד לפתח ביקורת כלפי הסביבה החיצונית לנו ולא לקבל אוטומטית את כל מה שאומרים לנו. זו פונקציה של ה"אגו" שבמזרח כמעט ולא מפותחת. כל האישיות בחשיבה האוריאנטאילית למשל מתבססת על העלמת האגו, ביטול האינדיווידיאל. כשאנו נצליח להעלים את האגו ולנטרל את החשיבה העצמאית, האדם יצליח להזדהות עם התפקיד אותו הפרסונה מכתיבה לו.

פרסונה

לאדם האוריינטאלי הממוצע יש אגו מאד עדין ביחס למערבי: מגיל ינקות שואלים את האדם המערבי מה הוא רוצה: "דני, אתה רוצה שוקו או פטל", אנו שואלים את הילד והוא עונה: "אני רוצה גלידה". אז ההורים רצים לקנות לילד גלידה, כי הרי זה מה שהוא מבקש.
לאדם המערבי יש בחירות, רצונות והוא יכול להגשים אותם. אנו, המערביים, יכולים אפילו לבחור את האדם אתו נתחתן. כל זה לא קורה במזרח. החיים שם פשוט קורים, הם לא בוחרים בהם, וכל מה שקשור ביכולת החשיבה העצמאית, בלקחת אחריות על החיים – לא מפותח.

המילה סאטי בהודית באה מהפועל "להיות". האשה שזורקת את עצמה על המדורה של בעלה אחרי שהוא הולך לעולמו ונשרפת יחד אתו למעשה מקיימת את תפקידה כרעייה. זהו רעיון שמאחוריו יש ארכיטיפ מאד חשוב: שני בני הזוג הם אחד: הבעל מת, והאשה צריכה לרדת למעמקי השאול יחד אתו, להקריב את חייה, וכך שניהם ישיגו חיי נצח. כשזה קורה אפשר לכנות את זה: become sati, שזה אומר שהיא משהו, שהיא עכשיו שלמה. האשה שלא תזרוק את עצמה על המדורה ולא תרד למצולות השאול עם בעלה תהיה a-sati, שזה אומר שהיא כלום. זוהי תרבות המאופיינת על-ידי חשיבה ותפיסת "אני" שונים לגמרי משלנו, עם מערכות אמונות שונות, תפקידים ומסיכות אחרות ממה שאנו חווים בעולמנו.

לכן גם המיתוסים בתרבות זו יהיו שונים לגמרי. כולם מכירים את האגדה של הנסיך שהפך לצפרדע בתרבות המערבית: הנסיך פגש מכשפה רעה, הופך לצפרדע מחפש ישועה בדמות של נסיכה ולבסוף לאחר תחנונים הנסיכה מתרצה, מנשקת את הצפרדע והנסיך חוזר להיות נסיך יפה תואר.
הסיפור ההודי יהיה שונה לגמרי: הנסיך לא יהפוך להיות שוב נסיך. הוא יעבור תלאות, יהיה לו קשה, אך לבסוף הוא יבין שלהיות צפרדע זה לגמרי לא רע ולומד להינות מחייו החדשים.

כמובן שגם כל תרבות תביא עמה מוסר שונה ויחד עם המוסר השונה יבואו תפקידים ותחומי אחריות שונים. גם את המוסריות אנו שמים ומורידים בהתאם לתפקיד ולתרבות בה אנו נמצאים. כך למשל יש תרבויות בהן יש לגיטימציה לסוגי ענישה, סיגופים שונים או תנאי מחייה שתרבויות אחרות רואות בהן פסולות ואף בזויות. מה שמוסרי ברוב התרבויות לא נקבע על-ידי האידיווידואל, אלא על-ידי מה שהחברה מכירה כראוי, נכון ומשרת את החברה.

בכול חודש אני מציג פרסונה אחד משניים עשר המסיכות, אותן האדם למד ללבוש ולפשוט. אך לא על פסיכולוגיה אני מדבר, כי אם על שנים עשר המזלות האסטרולוגיים. שישה צמדים של ניגודים המשקפים את הפרסונות, המסכות שאנו צריכים לדעת ללבוש ואת הקונפליקטים עם ה"אני" שהן יוצרות.

Save

5 (100%) 16 votes

רוצה קורס מתנה? שני קורסים שווים מחכים לך כאן:

קורסים במתנהקורס מבוא בקלפי טארוט, בו אלמד אותך את הסודות אותם אני מגלה בשיעור הראשון של קורס הטארוט שלי.

קורס "לעורר את החלום", בו אלמד אותך מה הסוד – כיצד ניתן לחלום יותר חלומות בכל לילה.

הקורסים ניתנים ללא תשלום כמובן, ולאחר ההרשמה אשלח אלייך למייל סדרה של שיעורים מרתקים אותם ניתן לקרוא בזמנך הפנוי.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.