שפת הסימבולים

"ללמוד מיתוסים (וכמובן שגם סימבולים), זה אולי לא בשביל כולם, אך בטח שלא רק עבור אנשים מיוחדים. כדי ללמוד מיתוסים, לא צריך ידע או רקע, לא צריך תואר, אלא פשוט צריך רצון עמוק להבין מה זה אומר "לחיות". צריך לרצות להתנסות ולהכיר את הרעיונות הגדולים הקיימים מאחורי אותם מיתוסים המשקפים את מי שאנו".
סוזן סרנדון בהקדמה של סדרת ההרצאות ההמצולמת שג'וזף קמפל העביר בנושא סימבולים ומיתוסים.

כולנו חווים לפחות מידי פעם חלום שמעורר בנו שאלות ותהיות. חלום עצמתי כל-כך שהוא מערער משהו בנו וגורם לנו לחשוב על החיים, על עצמנו. כשזה קורה אי אפשר שלא לתהות מהיכן באים אותם סימבולים המופיעים בחלום. כיצד מפרשי חלומות יודעים מה המשמעות של נחש בחלום?
כיצד הם יודעים שהנחש מייצג מיניות. כיצד קורה שהלא מודע שלי עושה יד אחת עם אין-ספור מפרשי חלומות וכולם מסכימים עם דבר שאין לי מושג בו? הרי אני די בטוח שאם אפגוש נחש בטבע הדבר הראשון שארצה לעשות זה להתקשר לאשתי ולהגיד לה: "היי מותק מה דעתך שאבוא הביתה מוקדם היום? תחכי לי עם בייבידול?"

אז כיצד יודע החלק החולם שבי מהו נחש בכלל, ומדוע ברור שנחש בחלום אינו באמת נחש? והשאלה היא אם כך, מהי השפה בה מדבר הלא מודע שלנו ומהיכן היא באה? האם היא שייכת רק לי? האם היא קולקטיבית? שאלות אלו הן שאלות גדולות, והתשובות עליהן יגדירו לא רק מהם אותם סימבולים, אלא יעזרו לפענח את האני האמיתי שמהם סימבולים אלו צמחו.

התשובה לשאלות אלו מורכבת, ואני מאמין שאף אחד לא מתיימר לענות עליהן במלואן, אולם אם ננסה לפשט את הדברים, אפשר לומר שאם אנו רוצים להבין מהיכן באים הסימבולים ולהכיר את השפה שלהם, עלינו להתחיל במיתוסים, באותם אוסף סיפורים המאגדים בתוכם את הרעיונות המרכזיים המשותפים לכולנו.

היפיפייה הנרדמת אינו באמת סיפור לילדים לגיל הרך. זו מפת דרכים שהלא מודע הקולקטיבי מציג לנו, הכנה לשלב הבא בהתפתחות שלנו, שלב בתהליך ההתבגרות. מי היא אותה נסיכה נרדמת? זהו סימבול המייצג נערה שלא רוצה להתבגר. היא לא רוצה לעבור לשלב הבא ולהיות אשה. לכן היא נרדמת שנת נצח, ורק כאשר הנסיך, שעבר אף הוא מסע תלאות משל עצמו, מגיע ומראה לה מה יש בצד השני היא מוכנה להתעורר.

לפני כ-70,000 שנים האדם עבר את המהפכה החשובה ביותר בתולדות האנושות – המהפכה השפתית. כשהאדם החל לתקשר ולדבר הוא עשה דבר חשוב לא פחות: הוא החל לדמיין ולהיות מסוגל להאמין ולתפוש מטרות ורעיונות לא מוחשיים. זו אחת הסיבות לכך שהאדם  הצליח ליצור קהילות גדולות שאפשרו לו להתפתח ולצמוח למקום בו אנו נמצאים כיום.
אנו מאמינים למשל ברעיון של צדק, אך הצדק הוא רעיון שהאדם המציא, ולמרות שזהו חוק דמיוני שלא באמת קיים בטבע, זה לא הפריע לחצי מליון איש המאמינים באותו רעיון ולצאת לרחובות תל-אביב כדי להפגין. הפרות למשל זוכות לאי צדק גדול בהרבה מהאדם, אך לא נראה אותם יוצאות להפגנות המוניות גם בגלל שהן לא יכולות כנראה לדמיין את רעיון הצדק.

רעיונות לא מוחשיים אלו, כגון אלוהות, צדק או כסף הצליחו לגבש קבוצות עצומות של בני אדם וליצור גרעין שסביבו נבנו תרבויות וחברות ולאפשר לכולם לחיות פחות או יותר חיים של נוחות, בטחון, שפע ואושר כפי שאף חיה על פני כדור הארץ לא ידעה.
והדרך בה הצלחנו לתפוש  ולהבין את אותם הרעיונות הלא מוחשיים הללו, הייתה דרך המיתוסים והאגדות שעליהן גדלנו. 

אולי אותם מיתוסים: אגדות ילדים, טקסי מעבר, רומאנים גדולים, פולקלור, ועוד אחרים, נראים לנו מרוחקים ולא שייכים. "זה רק סיפור ילדים", רבים יאמרו, "מה לי ולסיפור שסופר לפני 2,000 שנה", אחרים יטענו, אולם המיתוסים, הסיפורים העתיקים ואותם טקסים נושנים הם חלק מאתנו. אותם אנשים שסיפרו את הסיפורים, שקיימו את המנהגים, גם אם זה היה לפני 2,000 שנה, הם אבות אבותינו. הם הבסיס עליו אנו עומדים מבחינה פסיכולוגית, חברתית ותרבותית, מהם מורכב הלא מודע שלנו. המיתוסים הרבים שהעבר הותיר לנו הנם מפת הדרכים שמצייר לנו הלא מודע הקולקטיבי. מפת דרכים העוזרת לנו להבין את הדרך לחיים מאושרים ומלאי סיפוק. בהעדרם, טוען ג'וזף קמבל בספרו "מיתוסים" (הוצאת מודן), יהיה האדם מבולבל ולא ימצא את דרכו, והתוצאה תהיה היעדר הישגים אישיים וסיפוק.

אותם מיתוסים אינם רק מגדירים מי אנו, אלא גם עוזרים לנו להבין מהי הדרך בה אנו צריכים לצעוד, למה עלינו לצפות ומהו השלב הבא. כך למשל היפיפייה הנרדמת, דוגמא שאני מרבה להשתמש בה, אינו באמת סיפור לילדים לגיל הרך. זו מפת דרכים שהלא מודע הקולקטיבי מציג לנו, זו הכנה לשלב הבא בהתפתחות שלנו, שלב בתהליך ההתבגרות . מי היא אותה נסיכה נרדמת? זהו סימבול המייצג נערה שלא רוצה להתבגר. היא לא רוצה לעבור לשלב הבא ולהיות אשה. לכן היא נרדמת שנת נצח, ורק כאשר הנסיך, שעבר אף הוא מסע תלאות משל עצמו, מגיע וכשהוא מראה לה מה יש בצד השני היא מוכנה להתעורר.

קורס חלומות

את שלב התבגרות צריכה לעבור כל נערה, והסיפור נועד כדי לעזור לה לראות מהו השלב הבא, לאן הולכים ומה מחכה לה בצד השני. הנסיך, או האביר על הסוס הלבן, זהו עוד סימבול מוכר. גם הוא היה צריך להתבגר. אביו לא נתן לו את המלוכה, והיה עליו לצאת מהארמון המוגן, בו היה לו הכול, ולצאת למסע התבגרות, מסע שבמהלכו הגיבור שלנו מגלה את עצמו. כשהמסע מסתיים הוא מוצא את הנסיכה, וכך כששניהם מוכנים הם מתחתנים. מסע הגיבור (או הגיבורה) זהו מסע שכולנו עוברים או צריכים לעבור: מסע של התבגרות, של צמיחה, מסע שבלעדיו לא נוכל לעבור משלב הנערים או נערות לשלב הבא של החיים: חתונה, קריירה, משפחה וכדומה. משהו צריך לספר לנו שהגיע הזמן, ומה עומד לקרות: אצל נשים המערכת הביולוגית היא הסימן הראשון לבגרות וזו יציאה למסע שכל אשה צריכה לעבור, אין לה ברירה ולכן הנסיכה יותר מוכנה לקשר מאשר האביר. בעוד שהיא "רק" צריכה לחכות, האביר צריך לצאת למסע ארוך, מרובה תלאות וקשיים ורק אז הוא מוכן ועובר לשלב הבא. 

תפקיד המיתוסים

המיתוסים, שהם מקור הסימבולים שלנו, אם כך, הם מערכת של חוקים והסברים הבאים להכניס סדר והגיון בעולם בו אנו חיים ולהסביר כיצד עלינו לחיות, מה קורה ומה עומד לקרות לנו. זהו הסיפור של ההרפתקה הגדולה ביותר הנקראת החיים. כדי להבין את המיתוסים, אני פונה לג'וזף קמפבל שהנו, לדעתי, אחד מגדולי חוקרי המיתוסים בדורנו. ג'וזף קמפבל לימד וחקר דתות ומיתוסים ביו-יורק במשך חמישים שנה, הוא נפטר בשנת 1987, אבל הותיר ספרים וסדרת הרצאות מוקלטת (dvd) מרשימים ביותר שאני אישית ממליץ עליהם בחום.

את ההסבר שלו לגבי שפת המיתוסים מתחיל קמפבל בהסבר כללי העוסק דווקא בתפקיד המיתוסים. קמפבל טוען שכדי להבין את הסימבולים ואת המיתוסים אותם הם מייצגים, עלינו תחילה להבין את המקור ממנו הם צומחים ואת תפקידם. הוא מחלק את תפקיד המיתוסים לארבעה חלקים, ארבעה תפקידים מרכזיים בחיינו:

תפקיד מיסטי

התפקיד הראשון של המיתוס הוא להציג תחילה ולאחר מכן לנסות ולהסביר את המסתורין הקיים מאחורי הרמה השטחית של החיים. משהו באני הלא מודע שלנו יודע שיש משהו מעבר לחיים הנראים לעיין: כוח קדום יותר, אלוהים, וכוחות מסתורין רבים נמצאים סביבנו ומשהו צריך לתת להם הסבר ומשמעות כל-שהיא.
כאן המיתוסים נכנסים לתמונה, וכך סיפורי הדת וכתבי הקודם השונים, במהלך ההיסטוריה נתנו צורה ושם לבלתי ידוע הנמצא סביבנו. באופן מפתיע תמיד הסיפור, המיתוס חוזר אלינו, אל הנפש ואל הכוחות הגלומים בנו.

תפקיד קוסמולוגי

תפקיד נוסף וחשוב של המיתוס הוא להסביר מהו בעצם העולם בו אנו חיים, ואיך הוא עובד, מהם החוקים בו ומה באמת קורה. כמובן שמיתוסים אלו השתנו באופן רדיקלי מתקופה לתקופה, שכן מיתוסים אלו הם תוצר של הדרך בה תופס האדם את העולם ותפיסה זו משתנה.
בתקופה הקדומה, בה האדם עסק בציד ובחקלאות, ה"מדע" היה תוצר של מה שראינו בעיניים, והכלים שהיו לאדם היו מוגבלים: האדם ראה את השמש עולה בבוקר ושוקעת בערב. הירח עלה בערב ושקע בבוקר. זהו היה עולמו של האדם הקדום והמיתוסים סבבו סביב רעיון האדם במרכז. עם קופרניקוס הכול השתנה: השמש כבר לא עולה בבוקר. זה אנו שנעים סביב השמש. העולם כבר לא קשור רק בנו ואנו הם אלו שמעוותים את המציאות. ההשקפה הקוסמולוגית השתנתה לגמרי, ואתה באו מיתוסים חדשים. כדי שהמיתוסים יעבדו, עליהם להיות כפופים לדרך בה האדם חווה את העולם.

תפקיד סוציאלי

תפקיד נוסף של המיתוס הוא להסביר ולשמר את הסדר החברתי. להתוות כלים ודרך בה נוכל להבין כיצד עלינו לפעול, מה עלינו לעשות, מה מקובל ומה אסור. זהו כמובן עניין סובייקטיבי לחלוטין ובכל תרבות ניתן בהחלט לראות מיתוסים שונים מאד מתרבות אחרת.
כך למשל המוסר פעמים רבות יכול להיות דבר מאד גמיש, ומה שנראה לתרבות אחת לא מוסרי ואסור יכול להיות מקובל ורצוי בתרבות אחרת.

תפקיד פדגוגי

התפקיד האחרון של המיתוסים הנו הצורך ללוות את האדם וללמד אותו כיצד לחיות בהרמוניה עם הסביבה ועם עצמו לאורך תהליך החיים. מיתוסים אלו צריכים להתייחס לכל התקופות והמשברים אותם אנו אמורים לעבור. כך, המיתוסים עוזרים לנו לעבור את השלבים השונים בחיים בהתאם לגילאים, למנהגים ולמעמד בו אנו נמצאים.

השפה בה כולם מדברים: סימבולים – שפת הנפש

סימבולים - שפת הנפשאך למרות הכול. למרות השינויים החברתיים, הקוסמולוגיים, הפדגוגים או המיסטיים שהאדם חווה במהלך השנים, למרות כל השוני, אפשר למצוא גם את המכנה המשותף. הוא בהחלט קיים וצריך רק לדעת היכן לחפש. כך למשל דרקונים, שאין כל ביסוס מדעי לקיומם, שבים ומופיעים כמעט בכול התרבויות ובכול הדורות. כיצד ייתכן שגם בסין, גם באירופה, וגם באפריקה יופיעו הדרקונים במיתוסים השונים? חייב להיות לכך איזה שהוא הסבר.
כדי לחפש את המכנה המשותף אנו לא חייבים ללכת למקומות מרוחקים ולעולמות שנכחדו. אנו יכולים למצוא את כל הסודות אצלנו, בחיפוש אחד מה זה אומר להיות בן-אדם. כדי למצוא את המכנה המשותף עלינו להשתמש בשפה של הנפש ודרכה נוכל לפצח את העיקרון העומד מאחורי הדבר לו אנו קוראים רוח האדם.

את פריצת הדרך הראשונה בהבנת שפת הנפש, טוען קמפבל, לא עשה פרויד או יונג, אלא אדם בשם אדולף בסטיאן, שהיה אנתרופולוג וחוקר ארצות. על התגליות והתיאוריות שלו התבסס יונג כאשר הגהה את תיאורית הארכיטיפים שלו. בסטיאן גילה שלאורך ההיסטוריה במאות שונות, בדתות, ובתרבויות שונות יש מוטיבים המתרחשים בכל מקום. לאלו הוא קרא רעיונות אלמנטאריים. הוא גם זיהה שבמקומות שונים ומאות שונות הרעיונות האלו מופיעים בתחפושות שונות ולפעמים אפילו מקבלים היבט ושימוש אחר לגמרי מבחינה חברתית ותרבותית. לשינויים בין הגישות השונות הוא קרא: רעיונות אתניים, (folks idea).

כשעוסקים במיתוסים צריך להבין שישנם שני סוגים: ישנם מיתוסים אוניברסליים ומיתוסים נקודתיים, המתאימים לקבוצה מסוימת, לתרבות ספציפית. אפשר להבין מדוע לתרבות מסוימת יש מיתוסים המאופיינים רק לה, אולם השאלה היא מדוע ישנם מיתוסים המופיעים בכל מקום, בכל תרבות.
על המכנה המשותף, המאפיינים האלמנטאריים הבסיסיים השייכים לכולנו, מנסה לענות הפסיכולוגיה ובנושא זה יעלה בקרוב מאמר. אומר רק שמכול החוקרים של נפש האדם, היה זה יונג שעיצב את רעיון המוטיבים האלמנטאריים ולהם הוא קרא הארכיטיפים של תת המודע. בארכיטיפים אלו, שהם המפתח להבנת רוח האדם, עוסקים המיתוסים והסימבולים המתלווים אליהם.

למאמר הבא: "שפת הנפש"
(המסביר כיצד מפענח את יונג את אחד הסודות הגדולים – נפש האדם)

 

רוצה קורס מתנה? שני קורסים שווים מחכים לך כאן:

קורסים במתנהקורס מבוא בקלפי טארוט, בו אלמד אותך את הסודות אותם אני מגלה בשיעור הראשון של קורס הטארוט שלי.

קורס "לעורר את החלום", בו אלמד אותך מה הסוד – כיצד ניתן לחלום יותר חלומות בכל לילה.

הקורסים ניתנים ללא תשלום כמובן, ולאחר ההרשמה אשלח אלייך למייל סדרה של שיעורים מרתקים אותם ניתן לקרוא בזמנך הפנוי.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.