תודה רבה שהקדשת מזמנך למילוי השאלון

אם מלאת את פרטיך האישיים כדי לשמוע פרטים נוספים על הקורס ולממש את המתנה בסך 100₪, אנחנו נחזור אליך בהקדם.

תודה שבחרת לענות על הסקר שלי. עזרתך מאד חשובה לי ובזכותה אוכל לשפר את הקורס ולייעל אותו.

שאלון זה הנו אנונימי והפרטים שלך אינם רשומים בשום מקום. יחד עם זאת אם ברצונך לממש את הזיכוי בסך 100₪ שניתן לך, יהיה עלייך למלא את הפרטים שלך בסוף השאלון.

המפתח להבנת התפתחותו הרוחנית של האדם 

השטן והכהן הגדול הם שני צדדים של אותו מטבע, שניהם יחד, מייצגים את המפתח להתפתחות רוחנית. הבנתם תאפשר לנו לפתור את החידה הגדולה של החיים ולהגיע להארה. שני הכוחות הללו הינם המודעות, מצד אחד, וההופכי לו – חוסר המודעות, מן הצד השני. לכוחות אלו שמות רבים: כוחות האור וכוחות החושך, השטן והאלוהי, כוחות חיוביים וכוחות שליליים, העולמות העליונים והעולמות התחתונים ועוד. במקרה שלנו אנו נקרא להם: השטן והכהן הגדול. 

הבנת שני כוחות אלו – זה שם המשחק בהתפתחות הרוחנית אליה אנו שואפים. שני כוחות מנוגדים אלו נמצאים במאבק מתמיד מזה עידן ועידנים. הם האתגר הגדול ביותר העומד מולנו והם מהווים את השורש והבסיס להתפתחות הרוחנית. אבל ראשית, על מנת להסביר את העיקרון העומד מאחורי השטן והכהן הגדול, עלינו להבין את מונח היסוד: מודעות. 

מהי המודעות?

המודעות הינה היכולת שלנו 'לתפוש' את  הקיים סביבנו. כלומר להבחין, להכיר, להבין ולהשתמש באנרגיות הסובבות אותנו. ככל שנוכל 'לתפוש' יותר את האנרגיות הללו כך נוכל לתעל אותן בצורה הטובה ביותר לטובתנו. המודעות מתחילה, למעשה, בקלף הקוסם בו נתקלנו בפעם הראשונה במושג הנקרא: רצון. הרצון הוא מנגנון עצמאי הנמצא בכל אחד מאיתנו המושך ומרכז אל המרחב שלנו את שדות האנרגיה הנמצאים ביקום.

המודעות הינה היכולת שלנו 'לתפוש' . כלומר להבחין, להכיר, להבין ולהשתמש באנרגיות הסובבות אותנו. ככל שנוכל 'לתפוש' יותר את האנרגיות הללו כך נוכל לתעל אותן בצורה הטובה ביותר לטובתנו. 

היקום כשלעצמו, דרך אגב, הנו פאסיבי. כל תפקידו הוא לשלוח את אותן אין-ספור אנרגיות למרחבי ומימדי הקיום ותו לא. הרצון, הוא היחידה הפועמת בלב היקום והוא הבחירה החופשית עליה מדובר כה רבות. הוא זה העושה שימוש באנרגיות השונות ומנתב אותם כפי שאנו רוצים. היקום אינו מתערב ואנו הם אלו העושים את העבודה לטוב או לרע. 

הרצון אוסף באופן אקטיבי את שדות האנרגיה הנמצאים ביקום וע"י העברתם למימד הקיום שלנו, נוצרת ההוויה שלנו, האנרגטית, הרוחנית, הנפשית ולבסוף, גם הפיזית. ריכוז אנרגיות זה יוצר את גרעין החיים ובלעדיו לא נוכל להתקיים. כך, כשאנו נלך לעולמנו, לא יהיה יותר כוח שיתפוש את שדות האנרגיה האלו וירכז אותם בנקודה אחת, והם יפוגו לכל עבר. 

המודעות, אם כך, היא היכולת שלנו לתפוש. זה מתחיל ביכולת שלנו לתפוש את עובדת קיומנו, הווה אומר, אנחנו 'תופסים' שאנחנו בחיים. לאחר מכן, ממשיכה המודעות לתפוש רבדים נוספים בחיינו: לתפוש את קיומם של אחרים, לתפוש את מטרת חיינו, ללמוד, להבין, להיות ממוקדים, החלטיים ומסוגלים להבחין ולהחזיק בדברים הנכונים לנו. עם עליה ברמת ההתפתחות הרוחנית שלנו עולה גם רמת המודעות שלנו ואיתה היכולת 'לתפוש' יותר חלקים בחיינו ובצורה טובה וברורה יותר. בשלב מתקדם בהתפתחות הרוחנית שלנו נוכל להבין ולראות את הקיום שלנו, המשתלב עם העולם, ללא ספקות, בחדות, ובידיעה שלמה (זאת אומרת כי אנו מודעים ויודעים הכול – הכול ברור לנו.). 

מהי הארה?

המודעות מתחילה במושג הנקרא: רצון. הרצון הוא מנגנון עצמאי הנמצא בכל אחד מאיתנו המושך ומרכז אל המרחב שלנו את שדות האנרגיה הנמצאים ביקום.

ישנם תקופות ומצבים בחיינו בהם אנחנו מרגישים שאנחנו במעיין 'היי' ומסוגלים 'לתפוש' את החיים יותר מאשר בתקופות או במצבים אחרים. בתקופות אלו אנו יכולים ממש לראות ולהרגיש איך הדברים קורים ולכן מסוגלים "לרכב" על הגלים הנכונים. ככל שנפתח יותר את המודעות האישית שלנו, כך נתקדם יותר ויותר עד לשלב שבו היא תתחבר למודעות של היקום. הארה הוא המצב בו כול האור של היקום עובר דרכנו, אין חושך, המודעות שלנו מתחברת עם זו של היקום ואנו הופכים לאחד.במצב ההארה נחווה את הקיום ללא ספקות, ללא שאלות ובידיעה גמורה את מהות חיינו. אז הכל יהיה מואר וברור, דבר לא יהיה מוסתר. לכן דרך אגב הישג אנרגטי זה נקרא "הארה".

ככל שנתפתח אנרגטית, כך נוכל למשוך יותר אנרגיות מהיקום. כך הרצון שלנו יוכל להביא אל הקיום שלנו יותר אנרגיות ולבסוף כשכל האנרגיות של היקום יעברו דרכינו, נהיה מוארים. זהו סוד החיים. היסוד החשוב והמרכזי במשחק הנקרא "ההתפתחות הרוחנית" והוא המודעות, כל מה שאנו צריכים לעשות על מנת להגיע להארה הוא להעלות את רמת המודעות שלנו. 

אלא, שהדברים אינם כל כך פשוטים…

כוחות הכשל – השטן

כפי שישנם כוחות שעוזרים להעלות את המודעות כלפי מעלה, כך  ישנם כוחות ש"דואגים" להוריד את המודעות כלפי מטה. כוחות אלא נקראים "כוחות הכשל", ומיוצגים במקומות רבים על-ידי השטן. כמובן שמדובר בביטוי בלבד, ושלא נפגוש כאן את השטן או כל יישות חיצונית מאיימת אחרת. השטן מייצד כוחות פנימיים שכאשר אנו נכנעים להם, אנחנו נמצאים ב"עוני רוחני". אנו מאבדים את היכולת שלנו לשלוט על חיינו, אנו כבר לא מסוגלים לתפוש אותם והחיים "קורים" לנו, מבלי שנוכל להפעיל את הרצון שלנו על תהליכים המתרחשים בהם. אנו כבולים, נתונים תחת הסתכלות צרת אופקים על העולם, רואים רק את המקום הספציפי בחיים שלנו, ממנו אנחנו לא מרוצים, ללא כל יכולת להבין מדוע הדברים קורים כפי שהם קורים. אנו מאבדים את היכולת שלנו לשלוט על חיינו, לעיתים, עד תחושה שאנו נשלטים ע"י משהו אחר, תחושה שמביאה אותנו לוותר לגמרי על הניסיון לקחת את המושכות חזרה. 

כוחות הכשל, אותם כוחות דמות השטן המתילוגית, הם למעשה אוסף של תהליכים, אנשים והוויות אשר יופיעו בחיינו כאשר אנו נאבד את השליטה עליהם, כאשר נזניח את החשוב והיקר לנו, כאשר אנו נוותר על הניסיון 'לתפוש' את החיים ולהבין אותם והחמור מכל, כאשר נאבד את היכולת לרצות לעצמנו (את הטוב ביותר כמובן). אז אנו נפגוש מכשולים כמו: "חברים טובים" הנותנים לנו עצה רעה, נפגוש ביצרים כגון: קנאה, אלימות. נתחיל לאחר ולאבד עניין. לכל אלו מכנה משותף: הזנחה, הזנחה של החשוב לנו, בכל תחום: מערכות יחסים, עבודה, לימודים וכל השאר. 

לעומת זאת, כאשר אנו מושפעים מהכוחות החיוביים אנו מרגישים התעלות, מצב הרוח שלנו מרומם, אנחנו אוהבים, נועזים ובעלי תחושה ש'הכל בהישג ידנו'. אנחנו מסוגלים לעשות פתאום דברים שעד עכשיו לא הצלחנו ואולי אפילו לא חשבנו שנצליח או ש"יהיה לנו מספיק אומץ". אנחנו ממוקדים בהחלטות שלנו, מודעים לכוחות שסובבים אותנו ומסוגלים למשוך אל חיינו את אותם הגורמים, התהליכים, האנשים וההוויות החיוביים אשר יועילו לנו ביותר.

המאבק בין השטן והכוהן הגדול, בין טוב ורע

החיים הם המאבק בין  שני כוחות אימתניים אלו והם בנויים כך שהכוחות החיוביים בחיינו יוצרים גירויים שמטרתם להעלות את רמת המודעות שלנו. אנו לרוב נמצאים במצב של עלייה מתמדת. לכן יש הרבה עליות בחיים ולא רק בתחום הרוחני. לרוב, מטרתם של הגירויים  האלה היא להצביע על השלב הבא בתהליך ולכן, אנו נתנסה מצב אנרגטי "מתקדם" לכאורה ממצבו האמיתי, מעין קפיצה במודעות. המכשול הגדול יחכה לנו כשנחזור למצבנו האנרגטי הקודם, אז החוסר האנרגטי יבלוט ואנו נרגיש את התעוררות כוחות הכשל אשר טיבם "לנצל" מצבים מסוג זה ולהתערב. כשנרגיש בחסרון האנרגטי, אנו עלולים לפנות לכוחות הכשל ולאפשר להם לדרדר את מצבנו אף יותר. הסכנה העיקרית טמונה בכך שנבחר לשקוע בעולמות השליליים וכך, לא רק שנבטל את ההישג האנרגטי, אלא גם נדרדר את מצבינו האנרגטי. 

עוד מעט נגלה כי שני הכוחות הללו, כוחות המודעות וכוחות הכשל (השטן והאלוהי), משרתים את אותה המטרה וכי אותם כוחות הכשל אשר לכאורה באים להפריע לנו הנם כלים עוצמתיים המאפשרים, אם רק ניתן להם, להראות לנו את הדרך בה אנו יכולים להשלים את החסרים האנרגטיים. הם לא נמצאים כדי להפריע לנו כפי שכך נראים פני הדברים במבט ראשון, אלא מהווים מעיין גיבוי או "תוכנית חלופית", אם תרצו, למצבים בהם אנו נמצאים בחוסר אנרגטי.  

בסופו של דבר – כוחות האור וכוחות הכשל הן אותו הדבר

הרצון אוסף אנרגיות מהיקום. הוא עושה כך בין אם אנחנו מודעים ובין אם לא. היקום  הוא אנרגיות, אנרגיות אלה אינן דינמיות הן פשוט יושבות שם. כל דבר אשר יש לו מימוש בעולם הפיזי שלנו הינו ביטוי של אוסף אנרגיות, החל מהאבן הכי קטנה, דרך העץ שצומח מחוץ לביתכם ועד לאדם. ביטוים אלה אותם אנו מסוגלים לראות הנם פיזיים כמובן אך הם למעשה מכלול הנוכח בכל הרמות, אנרגטי, רוחני, נפשי ופיזי.

בסופו של דבר, כוחות הכשל והכוחות החיוביים הם אותם כוחות, או נכון יותר לומר, הימצאותם או העדרם של אותו כוח. 

הרצון, הוא זה ששואב או דולה את האנרגיות הרבות ששוהות במרחבי היקום. זה כל מה שהוא עושה. בנקודה בה הוא אוסף את כל אותן אנרגיות, נוצרים החיים – "אנחנו" מתחילים! יכולת החזקת האנרגיות בחיינו או 'תפיסתן' היא שמהווה למעשה את המודעות. ככל שנשפר את יכולת תפיסת האנרגיות שלנו, הרי היא המודעות, נוכל להכיל יותר אנרגיות, הווה אומר, נעלה ברמה הרוחנית. 

בסופו של דבר, כוחות הכשל, והכוחות החיוביים, הם אותם כוחות, או נכון יותר לומר, הימצאותם או העדרם של אותו כוח. כלומר, כשאנו מודעים ומפתחים את יכולות ה'תפיסה' שלנו אנו מסוגלים לתפוש יותר אנרגיות. אז נוכל להעמיד לרשותנו כוחות חיוביים, עוצמתיים יותר הפועלים ביקום, להיעזר בהם ולהשתמש בהם לטובתנו.
לעומת זאת, מה קורה כאשר אנו מאבדים את המודעות שלנו. מה קורה כאשר אנו הופכים להיות לא מודעים? כאשר אנו לא מודעים אנו למעשה מפסיקים את השליטה הרצון שלנו נחלש. אנו מוותרים. וכשהרצון נחלש, כבר לא תהיה לנו יכולת להחזיק כמות כל כך גדולה של שדות אנרגטיים. אנו נאבד חלק מהשדות האנרגטיים העוברים דרכינו וכתוצאה מכך אנו נהיה חלשים יותר אנרגטית ויכולת התפיסה וההבנה שלנו תהיה מוגבלת. 

מה קורה כאשר אנו נכנעים לכוחות הכשל, לכוח השטן שבנו

בואו ניקח דוגמא כעס. כשאנו כועסים אנו מפסיקים את יכולת התפיסה שלנו. אנו מפסיקים לראות את חיינו כפי שאנו רגילים, אנו כבר לא רואים את כל הצדדים ומאבדים את יכולת השליטה שלנו. אנו לא מאבדים שליטה במצב כי אם מאבדים שליטה על החיים שלנו. אם נעצור לרגע ונתבונן במצב בו אנו כועסים נוכל לראות בפועל כי חלקים מאתנו "נושרים". אנו ממש מאבדים חלקים מהאנרגיות שלנו ונשארים עם מעט מאד. אנו מאבדים לכאורה את קשר עם עצמנו. נמצאים במצב של חוסר מודעות. זה לא לכאורה -  אנו אכן מאבדים את מי שאנו מכירים ואז – עולים החלקים השליליים, או כך זה נראה.

כאשר אנו מאבדים שליטה, כאשר אנו מאבדים את היכולת להחזיק חלק מהשדות האנרגטיים שלנו, אנו חווים היעדר של אנרגיה. היעדר אנרגיה מעוררת את מנגנוני החירום שלנו שמטרתם לחבר אותנו חזרה אל האנרגיה החסרה לנו. כשזה קורה אנו נפגוש את כוחות הכשל, את השדים שבנו, והם יעלו כאשר נחווה חוסר אנרגיה. כל אחד מאתנו הוא ייחודי והיעדר אנרגיות מסוגים שונים יכולים לעורר שדים שונים, אולם כוחות מסוכנים אלו, היכולים אפילו להוביל אותנו לאבדון אינם חיצוניים לנו, הם תמונת הראי של סוג האנרגיה החסרה לנו. כוחות אלו עולים כדי שנוכל להתבונן עליהם ולהבין מה איבדנו.

מה קרה כאן? לרוב אנו כועסים כיוון שאנו מאבדים שליטה על המצב. התוצאה הנובעת מן הכעס היא בדיוק הפוכה – אנו מאבדים שליטה על החיים.

כאשר אנו מאבדים שליטה, כאשר אנו מאבדים את היכולת להחזיק חלק מהשדות האנרגטיים שלנו, אנו חווים היעדר של אנרגיה. היעדר אנרגיה מעוררת את מנגנוני החירום שלנו שמטרתם לחבר אותנו חזרה אל האנרגיה החסרה לנו. כשזה קורה אנו נפגוש את כוחות הכשל, את השדים שבנו, את השטן, ובכל אחד ואחת מאתנו הם קיימים והם יעלו כאשר נחווה חוסר אנרגיה. כל אחד מאתנו הוא ייחודי והיעדר אנרגיות מסוגים שונים יכולים לעורר שדים שונים, אולם כוחות מסוכנים אלו, היכולים אפילו להוביל אותנו לאבדון אינם חיצוניים לנו, הם תמונת הראי של סוג האנרגיה החסרה לנו. כוחות אלו עולים כדי שנוכל להתבונן עליהם ולהבין מה איבדנו. אולי אנו כבר לא מיומנים כפי שאנו מתוכננים להיות, כפי שהבריאה תכננה אותנו, אולם השטן שבנו, כוחות הכשל: אותם עצות רעות, התמכרויות, יצרים, פעולות שליליות, כוחות השטן שבנו וכדומה, הנם מפת הדרכים על-פיה אנו אמורים לחזור הביתה – אל השלם. אנו צריכים רק להתבונן, כאילו מהצד, ולאסוף את הרמזים שכוחות אלו משאירים לנו כדי שנוכל לחזור ולהיות שלמים.

אם, לצורך הדוגמא, אבדנו את היכולת להחזיק בשדות אנרגיה מסוימים אשר עזרו לנו להיות במקום של אמונה (במובן הדתי) ואהבה. העדרם של אנרגיות אלו תעורר את הכוחות ההפוכים למהות האנרגיות שאבדנו. כך, האמונה יכולה להפוך לפנאטיות והאהבה תהפוך לקנאה. ברמה הפיזית קשורים נושאים אלו עם איברים כגון  הלב ושיער ולכן אנו עלולים לחוות סימפטומים של לחץ בחזה וכן נשירת שיער. 

ניקח לדוגמא  אדם מן השורה. אורן (שם בדוי) מקדיש את חייב להתפתחות אנרגטית ורוחנית. כחלק מכך הוא שומר על מודעות לאיכות חיים, הוא עושה מעט כושר, אוכל בריא ומשתמש בחשיבה חיובית. רמת המודעות של אורן מאפשרת לו לקבל תמיכה של האנרגיות בזכותן הוא מחייך ומרגיש טוב יותר ובטוח יותר עם עצמו.
אורן החליט להפסיק לעשן והוא כבר מתמיד בכך מספר שבועות, אולם הוא צריך לשמור, להיות מודע ולרצות שלא לעשן. הוא מרגיש כי החלק המעשן שבו "מחכה לו בפינה".

עכשיו, נאמר כי החברה של אורן "זרקה" אותו. אירוע זה משפיע עמוקות על אורן  והוא הופך להיות אורן אחר. תהליך ההתדרדרות שלו מתחיל בדכדוך בו הוא שוקע כל כולו (בעוצמה רבה). לאט לאט הוא יתחיל לאבד את כל ההישגים האנרגטיים שלו. הוא מאבד את הרצון לשמור על המודעות, הוא מוותר, נכנע לכוח השטן שבו, ומרגיש כי המודעות שלו "בורחת" ואתה היכולת שלו לתפוש ולשלוט, לא רק על היכולת שלו לא לעשן יותר, כי אם להחזיק תכונות נוספות אותן הוא אהב בעצמו כגון הכושר שהוא עושה, התזונה הנכונה עליה הוא שמר וכדומה.
בחייו של אורן יתחיל תהליך של הזנחה של כל הדברים שהיו חשובים לו. כשהוא יוותר על היכולת להחזיק את האנרגיות החזקות הקיימות בחייו, הוא לא יוכל יותר להתחבר למקום הנפלא אליו הוא היה מחובר. כבר אין לו מספיק אנרגיה כדי שהוא יוכל להיות מה שהוא רוצה. במצב קרוב לאובדן הוא אפילו לא יזכור את המקום הנפלא בו הוא היה.
המודעות שלו לגבי מי שהוא היה ומי שהוא רצה להיות תעלם. בסיום המשבר ייתכן והוא יחזיר לעצמו את רמת האנרגיה שאבדה לו וייתכן ולא יהיה לו מספיק גם בשביל לרצות להפסיק לעשן. אז הוא ייאלץ להמתין עד שתהיה לו מספיק אנרגיה שתאפשר לו לעשות זאת. 

הסימפטומים הנפשיים, האנרגטיים והפיזיים ה"שליליים", אותם כוחות השטן שאנו כה פוחדים מהם, הם בסופו של דבר תהליך חיובי ונכון וכל עוד הם קיימים זה אומר כי הגוף שלנו זוכר אלו אנרגיות היו ברשותנו בעבר  והוא מנסה להחזיר לעצמו אותם. כאשר הוא כבר לא ינסה להחזיר אותם, אז אנו צריכים לדאוג וזאת כיוון שכנראה תאבד לנו הדרך ונאלץ להתחיל לאסוף את האנרגיות מהתחלה.

המשך למאמר… עוד על השטן והכוהן הגדול… בקרוב

בקלף השטן נפגוש בכוחות הכשל וננסה להבין איך לפרש את "מפת הדרכים" שכוחות אלו יוצרים עבורנו. ננסה להבין איך לחזור הביתה – למודעות ואיזון ולנצח את השטן שבנו.

בקלף בכוהן הגדול נפגוש את המצבים בהם אנו מצליחים להגיע לרמה אנרגטית קריטית מספיק על מנת שההישגים שלנו יישארו בנו לתקופה בלתי מוגבלת. אנו גם נלמד שמאחורי כל שטן נמצא כוהן גדול שלא הצליח להוציא את האמת שבו לפועל. כשזה קרה, צמח השטן. נגלה שכדי לנצח את השטן לפעמים צריך פשוט לחזור למקום בו היינו לפני שהשטן שבנו השתלט על הכול.

אני רוצה להציג לכם את אחד מחוקי הרוח החשובים שאני מכיר, אך אל תטעו! למרות שאני עומד לכתוב משפט קצר העוסק במושג הערטילאי - מודעות, זהו עקרון מאד חשוב, וההשלכות שלו יכולות לחולל שינוי בכול תחמי החיים. 

אתחיל בחוק עצמו, האומר: 
"בכול מקום בו נמצאת המודעות שלנו, לשם זורמת אנרגיה"

כבר כתבתי בהרבה מאמרים שהמודעות היא היכולת שלנו לתפוש, ואנו כבר יודעים שלתפוש זה אומר להיות מסוגלים להבחין, להבין ולהיות ערים. אנו כבר יודעים שזה מתחיל ביכולת שלנו לתפוש את העובדה שאנחנו קיימים, ושזה מממשיך ביכולת שלנו לתפוש רבדים עמודים יותר בחיינו. 

אך מודעות, יכולת התפישה שלנו, מתחילה במקום ראשוני יותר, ביכולת שלנו לתפוש את סיבי האנרגיה של היקום. אני לא יודע כמה מכם מוכנים לקבל את העובדה הזו ואולי עבור חלקכם זהו מיתוס נחמד ולא יותר, אולם חייב להיות משהו בזה אם רוב הגישות הרוחניות, לרבות הקבלה, טוענים שהעולם הוא אנרגיה, אנרגיה אותה אנו לא יכולים לראות. בקבלה עקרון זה נקרא "הסתר" ולמרות שכול תורה נותנת לרעיון זה שם משלה, כולם אומרים בסופו של דבר את אותו הדבר: העולם הוא סיבים של אנרגיה. 

למקור האנרגיה הזה יש שמות רבים: יש הקוראים לו אלוהות, ייקום, טבע, ואני אבחר לקרוא למקור האנרגיה זה: ייקום.
היקום כשלעצמו הנו פסיבי. כל שהוא עושה הוא לשלוח את אותן אין-ספור אנרגיות למרחבי ומימדי הקיום. היקום לא מחליט מה ייעשה עם האנרגיות וכיצד נשתמש בהם. היקום שולח לכולם את האנרגיות אשר בזכותן הכול יכול להתקיים, שבזכותן כל רעיון או מחשבה יוכלו להתממש. היקום שולח את האנרגיות ותו לא. אנחנו הם אלה שצריכים לעשות משהו עם האנרגיות האלו.

המודעות שלנו היא כלי עוצמתי. היא זו שמנהלת את מערך האנרגיה שלנו, זו היא שעושה שימוש באנרגיות השונות ומנתבת אותן כפי שאנו רוצים. היקום אינו מתערב, אנו הם אלו העושים את העבודה לטוב או לרע. 

מה ש"מחליט" מה ייעשה עם האנרגיה הזו זה המודעות. היא זו המנהלת את מערך האנרגיות שלנו, זו בעצם היחידה הפועמת בלב היקום, ושם הכול מתחיל. זו הבחירה החופשית עליה מדובר כה רבות, והמודעות שלנו היא העושה שימוש באנרגיות השונות ומנתבת אותן כפי שאנו רוצים. היקום אינו מתערב, אנו הם אלו העושים את העבודה לטוב או לרע. 
המודעות שלנו היא זו האוספת באופן אקטיבי את שדות האנרגיה הנמצאים ביקום ועל ידי העברתם למרחב שלנו, נוצרת ההוויה שלנו האנרגטית, הרוחנית, הנפשית ולבסוף, גם הפיזית. ריכוז אנרגיות זה יוצר את גרעין החיים ובלעדיו דבר לא יתקיים. 

אך בדיוק כפי שאנו לא יכולים לראות את סיבי האנרגיה, כך אנו לא יכולים באמת לגשת למקור האנרגיה הזה. אנו לא יכולים למשל לזהות את סיבי האנרגיה שיעזרו לנו למצוא זוגיות ולמשוך אותם. אין לנו את היכולת לראות את אותם סיבים ואנו גם לא יודעים כיצד למשוך אותם. 

אבל זה לא מדויק, וכאן החדשות הטובות שאני רוצה לספר לכם – אנחנו כן יכולים! 

אנו יכולים, אם נזכור את החוקיות שאותה כתבתי בתחילת המאמר זה:

בכול מקום בו נמצאת המודעות שלנו, לשם זורמת אנרגיה. 

מה זה אומר? 
זה אומר שאנחנו כן יודעים כיצד למשוך אנרגיה קוסמית אתה ניתן לחולל שינוי, ושזה הרבה יותר פשוט ממה שאנו חושבים.
כיצד? 
דרך כך שאנו מגבירים את המודעות לדבר אותו אנו רוצים.

הכי חשוב זה לסלוח לעצמנו. כשאנחנו לא מצליחים להתמיד במשימה שלקחנו על עצמנו, חשוב שלא להכניס למרחב שלנו מתח. המודעות שלנו היא כלי עוצמתי. היא זו שמנהלת את מערך האנרגיה שלנו, לכן כשאנו עוסקים במודעות, חשוב שלא ליצור רישומים שליליים בתודעה שלנו. 

 כך למשל, אם אנו מכניסים מודעות לתהליך חיפוש בן הזוג: פועלים כדי להבין מדוע זה קורה, הולכים לטיפול, לאימון אישי, מתאמצים, יוצאים לחפש בני זוג, כל אלו ועוד מגבירים את המודעות שלנו, מזרימים אנרגיה לתוך התהליך ומגבירים את הסיכוי שלנו להצליח. 

חוקיות זו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שאם הילד שלנו סובל מסימפטומים לא ברורים, ואנו מתחילים להיות עסוקים סביב הבעיה:הולכים אתו לרופא, מלווים אותו לבדיקות, וחוזרים לרופא עם התוצאות – קורה משהו מופלא.
בחלק גדול מהמקרים עד שהרופא רואה אותו שוב לאחר 3 ימים הכול מסתדר, מדוע? כיוון שהמודעות שלנו הופנתה למקום הזה ונוצר תהליך של זרימת אנרגיה שיצרה את הריפוי. 

לכן כדי ליצור שינוי אמיתי אני צריכים תחילה להכניס את המודעות שלנו לתוך התהליך.
ואיך עושים זאת? טוב.. יש הרבה מאד כלים, אולם הייתי אומר שהכלל הפשוט אומר שהמודעות תגבר דרך כך שנעשה תרגולים שיזכירו לנו שאנו רוצים את המטרה. זה לא משנה אילו תרגילים נעשה, את המודעות שלנו אנו יכולים להכניס לתהליך דרך ארבעה כללים שאותם עלינו לאמץ: התכווננות, התמדה, התמדה והתמדה. 

דוגמאות – איך לעורר מודעות לנושאים החשובים בחיינו?

יש הרבה מאד כלים וטכניקות המראות כיצד לעורר מודעות, אני אציג ארבע טכניקות שאני מתחבר אליהם, ואשמח אם תשתפו עוד טכניקות למטה בתגובות. 

• לעורר מודעות דרך הגוף הפיזי:  אחד מהטכניקות הפשוטות והגאוניות דרכם אנו יכולים לעורר את המודעות שלנו היא לאפשר למודעות שלנו להתעורר דרך הגוף הפיזי. למשל בקורס חלומות, כדי לעורר את המודעות לעבודה עם חלומות אני ממליץ לתלמידים להזכיר לעצמם את התהליך דרך עבודה עם הגוף. למשל לצמצם צריכה של  מזונות כבדים וסמים מעוררים (קפה, תה ועוד), להקשיב יותר לגוף ולתת לו לקבוע את קצב היום. אבל העיקרון נכון לכול תחום: גם אדם הרוצה לעורר את המודעות שלו לשפע בנושא זוגיות יכול  להחליט שהוא הולך למכון כושר במטרה לעורר את המודעות שלו דרך הגוף הפיזי. כמעט כל תחום מלמד לעורר את המודעות דרך הגוף הפיזי והרשימה ארוכה… 

• אפשר בכל לילה ללכת לישון עם התכוונות. לפני השינה אנו יכולים לבקש מהגוף שלנו לזכור שאנו רוצים את המטרה שאליה אנו מכווננים. תפילה יכולה לעזור ואפשר גם לבקש חלום שיכול לעזור לנו להתכוונן.
  פשוט צריך להגיד: " גוף יקר, אני מבקש לחלום הלילה חלום שיאפשר לי לקדם לי את ה………". 

• בבוקר, כשפוקחים עיניים , חכו רגע. אל תתחילו את היום. עוד לא. תישארו במיטה עוד רגע ותזכרו מה אתם רוצים שיקרה היום. אסור לזוז. אם היה חלום, נסו להחזיק אותו עוד כמה שניות, ולנסות לבדוק אם החלום קשור למטרה שלנו, ואיך. 

• לרשום במחברת, או בפנקס במהלך היום תובנות, הערות, או גילויים שיש לנו בכול הקשור לאותה מטרה שהצבנו לעצמנו. גם לעצור רגע את החיים ולרשום במחברת: "אין לי מה לכתוב בקשר למטרה שלי" זו פעולה מבורכת,  כיוון שהיא עוזרת למודעות שלנו להתעורר. ייתכן, כי ימים רבים נכתוב את אותו המשפט: "אין לי מה לכתוב על התוכנית שלי להתקדם בעבודה", חזרה ממושכת אל פנקס הרשימות שלנו תגביר את המודעות ולבסוף יהיה לכם משהוא חשוב לכתוב שם. 

• הכי חשוב – לסלוח לעצמנו!. כשאנחנו לא מצליחים להתמיד במשימה שלקחנו על עצמנו, חשוב שלא להכניס למרחב שלנו מתח. זו לא תחרות, ואם לא נצליח, נדלג, נשכח, נוותר לעצמנו – לא נורא.
  המודעות שלנו היא כלי עוצמתי. היא זו שמנהלת את מערך האנרגיה שלנו, לכן כשאנו עוסקים במודעות, חשוב שלא ליצור רישומים שליליים בתודעה שלנו, כיוון שאלו יכולים להרוס את כל מה שבנינו ולמשוך אל חיינו מציאות הפוכה מזו שאנו מבקשים לעצמנו.
  לכן אנרגיות של כעס, צער, רחמים עצמיים וכדומה צריכים להיות מחוץ לתחום, ואם אנו מזהים אותם, חשוב לזכור שלא להעצים אותם ושלא לתת להם כוח.

 מחכה לשיתופים שלכם… 

את לובשי המסכה של מזל דלי (מלכת החרבות) לא הרבה מכירים. לובשי מסיכה זו אינם מוחצנים, לפעמים הם אינם ברורים ואת עבודתם ותרומתם הרבה הם עושים עם עצמם, בשקט וללא צורך בהכרה. אלו יהיו אותם האנשים שרואים את הנולד, הם מתקני עולמות, לוחמי צדק, וכשהם מדברים – כדאי לנו להקשיב למה שיש להם להגיד, כיוון שלרוב הם צודקים.

אחד הדברים שלובשי המסיכה של מזל דלי יודעים לעשות טוב במיוחד הוא מדיטציה. מדיטציה זו היכולת להתנתק מהסביבה כדי להתרכז ולעשות דבר אחר. חובש, לדוגמא, חייב לדעת לעשות מדיטציה. אמנם לא מלמדים את זה בקורס חובשים, אבל בלי היכולת לעשות בדיטציה איך יוכל אותו חובש להגיע לאירוע בו יש פצועים, צעקות, קולות לחימה ברקע ולעשות את מלאכתו? הוא חייב לדעת להתנתק ממה שקורה סביבו, ולעשות דבר אחד – להציל חיים. כך גם מנתחים, טייסים וכל שאר בעלי המקצועות העובדים בתנאים לא קלים – כולם צריכים לדעת לעשות מדיטציה כדי שיוכלו להיות במיטבם.

לובש המסיכה של מזל דלי הוא אידיאליסט, חשוב לו צדק חברתי. מפריע לו הרעב באפריקה, השחיתויות שיש בממשלה, והוא זה שיכתוב מכתבים, ייצא לרחובות להפגין ויילחם כשיש עיוות צדק. גם כשהוא נלחם בחוסר צדק הוא עושה מדיטציה ולכן הוא יהיה שקוע במטרה ויקריב את הדברים האחרים הקיימים בעולמו.

מספרים שבאחד הימים הגיע לתומס אדיסון (שהוא כמובן בן מזל דלי) עיתונאי וביקש ממנו בציניות לספר לקוראים שלו איך זה להיכשל 2,000 פעם בניסיונות לשווא לשכלל את הנורה החשמלית. תשובתו של אדיסון הייתה שהוא לא נכשל 2,000 פעמים, אלא פשוט גילה 2,000 דרכים חדשות כיצד לא להדליק נורה.
רק אנשים הלובשים את המסיכה של מזל דלי מסוגלים להיות כה עקשנים, להתמיד, ואפילו שכולם לועגים להם, למרות שהם צריכים להקריב את כל היקר להם, הם יצליחו ויביאו את הבשורה לאנושות.

כשלובש מסיכה זו שקוע בפרויקט הוא "לא רואה ממטר", באותו הרגע לא חשוב לו דבר פרט למטרה שלו: לא המשפחה חשובה, לא עבודה, לא ילדים. כמו כל אידיאליסט, הוא רואה רק את התמונה הגדולה, אבל החיסרון הגדול של לובש מסיכה זו הוא שהוא אינו רואה את הסביבה הקרובה לו. הוא יכול לסבול את כאבם של העניים באפריקה, או להרגיש צורך להציל להקה של דולפינים הנמצאת מסכנה, ולתרום סכום נכבד למען מטרות אלו, אולם הוא לא יראה שאחיו זקוק נואשות לכסף כדי לאכול.

לובש המסיכה של מזל דלי חייב ללמוד להיזהר מהנטייה שלו להקריב את הקרוב לו למען המטרה. אם הוא לא ילמד להסיר את המסיכה הזו בזמן הוא יפגע בקרובים לו, במיוחד בבני הזוג ובמשפחה. לובש המסיכה זה  יכול להיות ימים בעבודה, לא להתקשר ואפילו לא לחשוב על המשפחה. זה לא שהמשפחה לא חשובה, אלא פשוט מרגע שהוא נכנס לעבודה, הראש שלו לא שם. זה מי שהוא, לובש מסיכה זו, ולרוב האישה והילדים צריכים פשוט להשלים עם תכונה זו במקום להלחם בה.

לובשי מסיכות אלו מקדימים את כולם. הם רואים ומבינים דברים הרבה לפני כולם, עוד לפני שהם קיימים. יש להם את זיק הגאונות והם מסוגלים לתפוש משהו עוד לפני שהוא מתרחש. פעמים רבות אנשים אלו מקדימים את זמנם, ומקבלים יחס לא הוגן ורק בדיעבד הם יוערכו כראוי.
מספרים שבאחד הימים הגיע לתומס אדיסון (שהוא כמובן בן מזל דלי) עיתונאי וביקש ממנו בציניות לספר לקוראים שלו איך זה להיכשל 2,000 פעם בניסיונות לשווא לשכלל את הנורה החשמלית. תשובתו של אדיסון הייתה שהוא לא נכשל 2,000 פעמים, אלא פשוט גילה 2,000 דרכים חדשות כיצד לא להדליק נורה. את סוף הסיפור אנו מכירים ומי שצחק אחרון היה אדיסון שברביעי לנובמבר 1879 פרסם את התגלית שלו החדשה – נורת החשמל המשופרת.

רק אנשים הלובשים את המסיכה של מזל דלי מסוגלים להיות כה עקשנים, להתמיד, ואפילו שכולם לועגים להם, למרות שהם צריכים להקריב את כל היקר להם, לרבות הבריאות שלהם, למרות הכול הם יצליחו ויביאו את הבשורה לאנושות.

מזל דלי (הקלף מלכת החרבות) ומזל אריה (הקלף מלכת המטות) יושבים אחד מול השני על גלגל המזלות האסטרולוגי וצריכים ללמוד אחד מהשני. מזל דלי צריך ללמוד ממזל אריה להכניס יותר כייף לחיים, לבלות, לחשוב יותר על עצמו ופחות על אחרים. ומזל אריה צריך ללמוד ממזל דלי פחות לחשוב על עצמו ועל הנאותיו, יותר לחשוב על העתיד ועל אידאלים.

 את התשובה לשאלה: "כיצד לפרש את הקלף מלכת החרבות, המייצגת את מזל דלי בקלפי הטארוט בקריאה?",  אתם מוזמנים לקרוא כאן במדור הפרושים של הקלפי טארוט בו אני כותב על הקלף מלך המטבעות בהרחבה.

הגורמים המשפיעים על הערנות שלנו

אני מניח שכולם רוצים לישון כמו שצריך: מספר שעות מועט, ובאופן האיכותי והיעיל שניתן כדי שנוכל להיות רעננים ומלאי מרץ לאורך כל היום. אך האם זה אפשרי? האם ניתן לישון 6 שעות בלילה ולקום בבוקר מלאי מרץ, ולהישאר כך במהלך כל היום? התשובה היא: וודאי!
למעט מקרים בהם יש הפרעות שינה, הגוף שלנו בנוי לעבוד במרץ כל היום ולישון מעט שעות בלילה. המתקדמים מבניכם יוכלו אפילו לצמצם את שעות השינה לחמש שעות מבלי שהדבר יפגע בערנות במהלך היום.
וכמה מילים לאלו הסובלים מהפרעות שינה. אני מאד ממליץ ללכת לרופא המשפחה ולקבל הפניה למכון השינה הקרוב לביתכם, שם תוכלו לקבל אבחון מצוין של מצבכם: הם יכולים לשלול או לאשרר תופעות נירולוגיות, ולאחר לילה, או שניים, של בדיקות (שהחלק הכי טוב הוא שאתם לא צריכים לעשות כלום – רק לישון), תוכלו לדעת אם יש לכם בעיה ומה היא, אפילו לקבל המלצות להמשך טיפול.

טמפרטורת הגוף אינה מתווסתת על ידי גורמים חיצוניים, אלא דרך מנגנון פנימי. מנגנון שהדבר הישיר והמרכזי המשפיע עליו הוא האור. במלים אחרות כמות האור שאנו סופגים דרך העיניים שלנו, הוא הגורם הישיר המשפיע על רמת הערנות שלנו, על מחזוריות השינה וטמפרטורת הגוף.

לטובת אלו שלא קראו את המאמר הקודם (ואני ממליץ לאלו שלא קראו, ללחוץ על קישור זה ולקרוא אותו), אסכם כי מחזוריות השינה שלנו קשורה עם מחזוריות טמפרטורת הגוף.
בבוקר, כשטמפרטורת הגוף עולה אנו ערניים, ובלילה כשהיא יורדת נתחיל להרגיש עייפות. ובהמשך, לאחר שאנו נרדמים תמשיך טמפרטורת הגוף שלנו לרדת בצורה עקבית עד הבוקר וככל שהיא יורדת בצורה עקבית וסדירה, כך נישן טוב יותר. 
אלו שמדדו במהלך כמה ימים את טמפרטורת הגוף שלהם, כפי שהמלצתי במאמר הקודם, כבר אמורים להכיר את דפוס מחזוריות השינה שלהם. זה מאד פשוט: כאשר טמפרטורת הגוף מתחילה לרדת, זהו הזמן בו הגוף רגיל ללכת לישון, ומתי שטמפרטורת הגוף מתחילה לעלות זה הזמן שבו הגוף רגיל להתעורר.

מדוע זה חשוב? מדידת חום הגוף מאפשרת לנו לקבל פידבק מהגוף ולהבין אם אנו עושים את הדבר הנכון עבורו. כך למשל, אם הגוף מראה סימנים של עייפות כבר בשעה 21:00 והפרש חום הגוף בין הבוקר ללילה אינו גדול ממעלה אחת, כשנבצע את מדידות חום הגוף בעוד כשבוע שוב, גם אם לא נרגיש עדיין שיפור ברמת הערנות שלנו, יהיה לנו מדד אובייקטיבי. אם לאחר שבוע של תרגול אותו אני מציע במאמר זה, טמפרטורת הגוף מתחילה לרדת בשעה 22:00, נבין שאנו בכיוון הנכון.

אך מה גורם לעליית טמפרטורת הגוף (או לירידתה), מהו הגורם הביולוגי שאחראי על זה היכולת שלנו להתעורר בבוקר ולהרגיש נמרצים? האם צריך להביא לעבודה תנור חימום? לכבות את המזגן? שמיכה?
כמובן שלא, טמפרטורת הגוף אינה מתווסתת על ידי גורמים חיצוניים, אלא דרך מנגנון פנימי. מנגנון שהדבר הישיר והמרכזי המשפיע עליו הוא האור. במלים אחרות כמות האור שאנו סופגים דרך העיניים שלנו, הוא הגורם הישיר המשפיע על רמת הערנות שלנו ועל מחזוריות טמפרטורת הגוף.

תדליקו את השמש, אני צריך להתעורר

פעם חשבתם מדוע אנחנו ישנים דווקא בלילה? הרי לא שייצא חוק בעניין, אף אחד לא ממש מכריח אותנו, ובכל זאת כשהשמש שוקעת – אנחנו כבר יודעים: עוד מעט הולכים לישון. התשובה היא השמש, וליתר דיוק האור שהיא מייצרת.

 האדם המודרני הטיפוסי לא קם ערני בבוקר, לכן מגשש את דרכו לכיוון המפלט המודרני היחיד שאנו מכירים: כוס הקפה. לאחר התאוששות כבדה הוא יוצא מהבית, מתרגז על הכדור הגדול בשמיים שמסנוור אותו ומייד מוציא את משקפי השמש. לבסוף הוא מגיע לעבודה ושם במשרד הוא יושב, מוגן מהשמש הגדולה והחמה, ומתחמם לאור נורות הניאון עד שהשמש שוקעת המסמלת את "הזמן הנכון" לחזור הביתה.

 כאשר האור פוסק רשתית העין, שכבר לא קולטת אור, מתחילה להפריש מעביר עצבי בשם נוראדרנלין אל בלוטת האצטרובל, שם הבלוטה מתחילה לייצר סדרה של חומרים שהתוצאה שלהם היא הפרשת ההורמון מלטונין.

המלטונין, הקרוי גם הורמון החושך, הוא הגורם המרכזי המשפיע על מחזוריות הגוף ובין היתר גם על מחזוריות טמפרטורת הגוף. יש לו חשיבות כפולה עבורנו כיוון שהוא גם הגורם המשחרר את תחושת העייפות ותורם ליכולת שלנו לישון היטב בטווח הקצר, ובטווח הארוך הוא הגורם האחראי למחזוריות השינה.

אני לא בטוח כמה קראתם את ההסבר, או הבנתם אותו, אבל אני חייב להגדיש בפניכם את החשיבות של מידע זה, כיוון שזהו אחד הדברים החשובים שאנו צריכים לזכור כשאנו רוצים לשפר את איכות השינה שלנו:

כמות האור היא הגורם המרכזי ליכולת שלנו להיות ערניים ומלאי מרץ במהלך היום, וליכולת שלנו לישון היטב ובאופן איכות בלילה. ככל שנצליח לקלוט יותר אור דרך העיניים, כך נדחה את תהליך העייפות לטווח הקצר ונשפר את מחזוריות שינה שלנו בטווח הארוך.

כמות האור שנקלטת נמדדת ביחידות הנקראות לוקס. בשונה מכמות אור היוצאת לדוגמא ממנורה, המתפזרת בסופו של דבר לכיוונים רבים, המדד שחשוב לנו הוא כמות האור הנקלטת. לוקס אחד הוא הכמות שנקלט מאור של נר, או מאור הירח. בעוד שכמות האור הנקלטת ממנורות ניאון במשרד מגיעה במקרה הטוב ל-30 לוקס, כמות האור הנקלטת מהשמש נעה בין 30,000 יחידות לוקס ויכולה להגיע אפילו ל-100,000 יחידות לוקס.
מרשים לא?

לאורך רוב תקופת האבולוציה, האדם היה רגיל לקום כשהאור מתחיל להפציע, אז העיניים מקבלות אור, המלטונין פוסק, והגוף מתחיל להתעורר. מי שזוכר את הטיול בטבע האחרון שלו בוודאי זוכר שלמרות שאנו מוציאים מרץ רב, מתאמצים, אנו נמרצים עד סוף היום. ואז כשמגיע הלילה, כמה שעות לאחר שהשמש שוקעת אנו מתחילים להרגיש את העייפות וכשאנו הולכים לישון אנו נרדמים טוב וישנים עד הבוקר.

כך זה אמור להיות, אולם בפועל אצל האדם המודרני הדבר רחוק מהמציאות. האדם המודרני הטיפוסי לא קם ערני בבוקר, לכן מגשש את דרכו לכיוון המפלט המודרני היחיד שאנו מכירים: כוס הקפה (ועל בעיה זו אדבר במאמרים הבאים). לאחר התאוששות כבדה הוא יוצא מהבית, מתרגז על הכדור הגדול בשמיים שמסנוור אותו ומייד מוציא את משקפי השמש. לבסוף הוא מגיע לעבודה ושם במשרד הוא יושב, מוגן מהשמש הגדולה והחמה, ומתחמם לאור נורות הניאון עד שהשמש שוקעת המסמלת את "הזמן הנכון" לחזור הביתה.

אתם מבינים מה קורה לנו? אין לנו אור שמש! במקום לספוג כמות של 4,000-5,000 יחידות לוקס, אנחנו סופגים בין 10-20 יחידות לוקס וזה עוד במקרה הטוב. לא פלא שאנחנו מנומנמים במקום העבודה, ולוקח לנו כל-כך הרבה זמן להתעורר: אנחנו לא מקבלים מספיק אור!

אז מה לעשות? איך סופגים יותר אור

• כל עוד אין לכם בעיות ראיה או מגבלות, קודם כל תגבילו את השימוש במשקפי שמש לשעות החמות בלבד (12:00-15:00) ולמקרים הכרחיים (למשל נהיגה). משקפי השמש מגבילות את כמות האור הנכנס לעיניים באופן משמעותי ומצמצמות את הזמן (לפעמים המועט) בו אנו יכולים להכניס כמות אור נכבדת לעיניים.
• לחלופין, ניתן לרכוש משקפי שמש החוסמות פחות אור שמש. חלק גדול ממשקפי השמש חוסמות 80%-90% מכמות האור, אולם יש משקפי שמש החוסמות רק 20% מכמות האור.
• עשו הפסקות, פגישות, בחוץ, בשמש.
• צאו כמה שיותר החוצה באור יום.
• שבו בבתי קפה בחוץ.
• הכניסו יותר אור שמש לחללים בהם אתם נמצאים.
• שבו ליד חלון.

אם אתם בעלי עסק ורוצים שהעובדים יעבדו בצורה יותר יעילה, אתם בהחלט צריכים לשקול לעצב את חלל העבודה כך שהוא יכניס יותר אור יום, או לחלופין להכניס נורות המדמות אור שמש למשרד. כך תבטיחו לעצמכם תפוקת עבודה טובה יותר ועובדים נמרצים יותר.

אז מה התרגיל שלנו לשבוע הזה? פשוט. יוצאים לשמש ומתחילים לראות יותר אור. השבוע עלינו להפנים את העובדה שהשמש היא החבר הכי טוב של הגוף שלנו ושככול שנראה יותר אור, כך הגוף ישחרר תחושת עייפות בשעה מאוחרת יותר, וחשוב לא פחות, משך הזמן שלוקח לנו להירדם יתקצר ואיכות השינה שלנו תעלה.

מה במאמר הבא?
במאמר הבא: ("כיצד לשפר את איכות השינה") תוכלו לקרוא מהי שינה איכותית וכיצד ניתן למדוד איכות שינה. תוכלו לקרוא על הנסיבות התורמות והמזיקות לאיכות השינה, ולהבין מה ניתן לשפר. למשל, כולם יודעים שקפה הוא סם מעורר וששתייה ממנו מפריעה לשינה, אולם בשבוע הבא אסביר מדוע קפה מזיק לאיכות השינה שלנו ומתי אפשר בכל זאת לשתות קפה מבלי שאיכות זו תפגע.

הניוזלטר נשלח יישלח אלייך בדקות הקרובות.

שגיא

הסימבול דבורה ומשמעותו בחלום ובחיי היום-יום

הסימבולים, וביניהם הסימבולים של החיות, אינם רעיונות או אגדות המרוחקים מאתנו. אלו סימבולים המעצבים את חיינו, הם חלקים ממי שאנו. אני לא מדבר על דבורים, סוסים או על כל חיה אחרת אחרת, לא על צמחים או עצמים, אלא על אנשים המתהלכים בינינו – על עצמנו. להבין סימבול זה להבין את החלקים מהם העולם ואנו מורכבים, וכשאנו נתקלים בסימבול אנו צריכים לשאול את עצמנו איזה חלק בנו הסימבול מייצג. אילו אנשים יהיו במקרה זה אנשי הדבורים. מה דוחף אנשים במקרה זה להקריב את האינדיווידואליות שלהם לטובת הכלל. מדוע הם עושים זאת?

הדבורים הנם חרקים החיים חיי חברה מאורגנים, מסודרים ויעלים עד כדי פליאה. הדבורה הנה חלק מהכוורת והיא חיה שם יחד עם אלפי דבורים אחרות, כמה עשרות זכרים ומלכה אחת. למרות שהיא נקבה, אין לכך ביטוי מעשי שכן אין היא יכולה להטיל ביצים או להזדווג. על זכות זו ועל האינדיווידואליות שלה היא ויתרה לטובת הכוורת כולה, והיא משועבדת למלכתה עד יום מותה כאשר לעולם היא לא תפסיק לעבוד, לא תנוח ותמיד תפעל לטובת הכלל.

במבט ראשון נראה כי אין טעם לכתוב על הדבורה הבודדת ועל פועלה כיוון שלה לבדה אין חשיבות. היא אחת מאלפי פועלות בכוורת, תפקידה אינו שונה או חשוב יותר משאר הדבורים וכשהיא תמות תתפוס את מקומה פועלת אחרת. אולם, דווקא בגלל עובדה זו הדבורה הבודדה מעניינת. היא גרעין הכוורת ובלעדיה לא היה דבר. אם נדע מי היא הדבורה נוכל להבין את מהות הכוורת.

אנשי הדבורה חרוצים ואוהבים לעבוד קשה, אולם אינם יודעים לנוח. הם אינם יודעים ליהנות מפרי עמלם, מהדבש אותו הם מייצרים.

האנושות מאז ומתמיד העריכה את הדבורה וראתה בה סימבול חיובי. יש לה אמנם עוקץ, אולם העוקץ בטל בשישים למול חריצותה, היכולות החברתיות שלה וכמובן יכולתה לייצר דבש. האדם מוכן לקבל את העוקץ ואף קורא לו "העקיצה המתוקה", לטובת מזון אלים זה הנחשב כסימבול לשפע ועושר. גם בתקופתנו, בה כבר אין מקום לסיפורים ומיתולוגיות, אנו מייחסים לדבש ולמוצרי הכוורת סגולות רפואיות, ומשלבים מאכל זה במנהגינו.

יש משהו כה טהור בפועלה של הדבורה שאי אפשר שלא להעריץ אותה. הדבורה טהורה וחייה נקיים מרבב. היא עובדת ונותנת את כל כולה, מסורה, מסודרת ומאורגנת. את מזונה היא מכינה מפרחים ותוך כך מפרה אותם, היא נקיה, אינה מלכלכת ולא מתקרבת ללכלוך, מתרחקת מהחושך ומסורה עד קץ למלכתה. לא פלא אם כך שתוצר הכוורת, הדבש, מוערך ומקודש בכל כך הרבה מקומות עד כדי שהוא מסמל במקומות רבים את החיים עצמם.

אז בואו נראה מי היא הדבורה ומה הם קווי האופי לדמותה.

כמה עובדות (שאולי) לא ידעתם על הדבורים

מלכת הדבורים אינה שונה מהדבורה הרגילה. שתיהן יוצאות מביצים זהות, ההבדל הוא שהרימות היוצאות ביצי המלכות, יתפתחו בתא מלכות ובו יוגש להן מזון מלכות.

• הדבורה הנה חרק מאד דייקן. יש לה לוח זמנים מאד צפוף והיא חייבת לא רק להספיק לאסוף צוף, אלא גם להגיע בזמן המדויק בו איסוף הצוף הוא אידיאלי
• הדבורים מאד רגישים לריח וריחו של הפולש הוא שיזעיק את הדבורים שיצאו להתקיף אותו ללא רחמים.
• הדבורים שומרים על טמפרטורה של 43 מעלות צלזיוס בכוורת. לשם כך יש פועלות שתפקידם הוא לאוורר את הכוורת תוך הוספת מעט מים מידי פעם למשק כנפיהם.
• עוקץ הדבורה, בשונה מעוקץ המלכה איננו חלק ולכן הדבורה יכולה אמנם לעקוץ מספר רב של פעמים את בני מינה, אולם כאשר היא עוקצת בני אדם היא איננה יכלה לשלוף את העוקץ שלה וכתוצאה מכך נהרגת כאשר הוא נשאר בגופו של האדם.
• הדבורים רגישים למטענים חשמליים וזאת כיוון שהדבורה כולה טעונה במטען שלילי. עובדה זו מקלה על הפרחים להעביר אל הדבורה את האבקנים שלהם.
• לדבורים יש מצבי רוח וקל להרגיזם. פעמים רבות ריחות לא "נכונים", חשמל סטטי, או אפילו סוג של בגד יכול להרגיז את הדבורים ולשלח את הדבורים הלוחמות.
• לא יהיו יותר משתי מלכות בכוורת וכאשר תבקע המלכה מתא המלכות שלה היא יוצאת ועוקצת למוות את יתר המלכות הפוטנציאליות שעדיין לא בקעו.
• מלכת הדבורים אינה שונה מהדבורה הרגילה. שתיהן יוצאות מביצים זהות, ההבדל הוא שהרימות היוצאות ביצי המלכות, יתפתחו בתא מלכות ובו יוגש להן מזון מלכות.

מי הם אנשי הדבורה – הדבורה בהומיאופתיה

את התשובה לשאלה: "מי היא הדבורה?" המשכתי לחפש בהומיאופתיה. בתהליך הפרובינג (אתם מוזמנים ללחוץ כאן על הקישור למאמר "איך סימבולים באים לעולם" ולקרוא על התהליך בהרחבה) ניתנו למתנדבים תרופה הומיאופתית המופקת מהדבורה. שמה, דרך אגב הוא Apis Mellifica.

חריצות, עבודה קשה (תעצרו את הרכבת אני רוצה לרדת)

אצל אנשי הדבורה מצב העניינים תמיד בסדר. יש להם צורך להראות שהכל בשליטה ושאין בעיות. הם אנשים קשוחים ומציגים חזות שמחה או לפחות חיובית גם אם פני הדברים אינם כאלו.

אנשי הדבורה אוהבים לעבוד קשה. כמו הדבורה, הם תמיד יהיו פעילים ועסוקים בכל זמן. אין אצלהם בזבוז זמן, והם אינם יכולים לשבת רגל על רגל – תמיד מחפשים מה לעשות. במבט ראשון נראה כי אנשים אלו שייכים לקבוצת האנשים אשר מכורים לעבודה, אולם אין זה נכון כלל. אנשים אלו פשוט אוהבים להיות עסוקים. רק כאשר מתבוננים בסימפטומים עליהם דיווחו המשתתפים בתהליך הפרובינג ניתן להבין כי זה לא שאנשי אוהבים להיות עסוקים, אלא אנשי הדבורה פשוט אינם יכולים להפסיק לעבוד. הם מפחדים מהחופש ואינם יודעים מה לעשות כשהוא מגיע ולכן – הם ממשיכים כל הזמן להיות עסוקים.

אצלי הכל בסדר

אצל אנשי הדבורה מצב העניינים תמיד בסדר. יש להם צורך להראות שהכל בשליטה ושאין בעיות. הם אנשים קשוחים ומציגים חזות שמחה או לפחות חיובית גם אם פני הדברים אינם כאלו.

טריטוריה וקנאות

אנשי הדבורה הם אנשים מאד טריטוריאליים. הם חיים בעולם בו הכל מסודר וברור. הבית או העבודה יהיו מרכז חייהם והם יקריבו הכל לטובת הילדים, הקריירה של בן הזוג (או בת הזוג) או הקריירה של עצמם. את חייהם האישיים הם ישימו בצד. לאחר שאנשי הדבורה הגיעו לעמדת מפתח (הפכו מדבורה למלכה) והפכו למשל להיות מנהלים בעבודה, או פשוט התחתנו ועשו ילדים – עכשיו הם ירגישו שהם המלכה ומתחילים להתנהג כך.

כפי שקיימים חוקים ברורים בכוורת על-פיהם המלכה נמצאת במרכז וכל הדבורים משרתים אותה, כך גם יתנהגו אנשי הדבורה. זה מתחיל בצורך שלהם שישרתו אותם, הם מחלקים פקודות ויוצרים חוקים שאסור להפירם. הם יהפכו להיות אנשים קשים באופיים, קנאים ביחס לטריטוריה שלהם, לחוקים שלהם והם יעקצו כל מי שיעז להתקרב לשם.

רבים מכנים את עקיצת הדבורה כעקיצה המתוקה. קופידון מכין את חיצייו מעוקץ הדבורה ועקיצת הדבורה הנה רמז על כך שהגיע הזמן להתעורר מהחלום ולעשות את מה שתמיד רצינו.

אולי זה נדמה כי ישנם שני סוגים של שני אנשי הדבורה: הפועלים והמלכות, אולם מדובר בתהליך בו הדבורים הופכים להיות מלכות. אנשי הדבורה (הפועלים) יהיו חרוצים, יתרמו לחברה וכולם יאהבו אותם. יהיה זה בלתי נמנע שהם יקודמו לעמדת המלכות ואז החריצות שלהם תופנה לבניית נהלים וחוקים ולשמירה על אלו ועל הטריטוריה. כאן נפגוש את המלכות העוקצניות והקטנוניות. אלו אותם הדבורים, אלא שהפעם – פשוט אין להם מה לעשות.

דבורה בחלום וסימבול דבורה

השאמאנים רואים בדבורה סמל לחריצות, עבודה קשה למען הכלל, הקרבה עצמית ודיוק. את הדבש הם רואים כסימבול של חוכמה והישגים רוחניים.

רבים מכנים את עקיצת הדבורה כעקיצה המתוקה. קופידון מכין את חיצייו מעוקץ הדבורה ועקיצת הדבורה הנה רמז על כך שהגיע הזמן להתעורר מהחלום ולעשות את מה שתמיד רצינו.

הדבורה היא בתולה ועד יום מותה לא תראה את הזכר. ממקום זה חיברו את הדבורה עם סימבול שלטוהר צניעות ובתולין. בעבר האמינו כי בתולה יכולה לעבור בתוך נחיל דבורים ודבר לא יאונה לה.

במיתולוגיות ובפולקלור נפגוש בצורות שונות את האמונה כי הדבורים הם רסיסי נשמה אשר מסתובבים בעולם ומחפשים דרך לעזור לאנשים שהיו קרובים להם. אמונה זו הובילה את האדם לראות את הדבורה כסימבול מטפיזי המקשר בין העולם הזה לעולם הבא ובמקורות שונים פוגשים את הדבורה כמי שיכולה להעביר מסרים לאנשים שנפטרו.

הנצרות מעריכה מאד את הדבורה והיא מסמלת עבורם את ערכים האמיתיים של האדם המאמין (נוצרי טוב). היא מסמלת פשטות, את ערכי המשפחה והקהילה. היא רואה בה את הצניעות והבתולין, את הטוהר, את הסדר והארגון ויחד עם זה את היכולת שלנו לסבול על מנת להגיע לגן העדן. הדבש שהיא מייצרת הוא תוצאה של עבודה קשה הנחוצה על-מנת לטהר את עצמנו. בעבר הרחוק האמינו כי דבש הדבורה נותן חיים וכי אחד המרכיבים העיקריים של נקטר האלים הוא דבש הדבורה.

המילה דבורה שאולה מן השורש ד.ב.ר. לכן לפי גישת פירושי החלום על-פי הקבלה חלומות ע"פ הקבלה חלום על דבורה יכול לסמן כי החולם מדבר יותר מידי. היהדות רואה במשק כנפיה שאינו מפסיק סימבול לרכלנות ולדיבורי סרק.

הדבורה מסמלת את האדם הפשוט אשר עובד קשה ומגיע להישגים בזכות עבודת כפיים, מסירות ונאמנות. הוא נאמן למקום עבודתו, לבית ולמשפחתו ואלו הם הערכים החשובים לו. אנשי הדבורה חרוצים ואוהבים לעבוד קשה, אולם אינם יודעים לנוח. הם אינם יודעים ליהנות מפרי עמלם, מהדבש אותו הם מייצרים. זה לא שהדבורה עובדת כה קשה כמו שהיא איננה יודעת להפסיק, וכך גם כאשר אנשי הדבורה יכולים להרשות לעצמם לנוח, אין הם יודעים כיצד להפסיק וחריצותם ומרצם יופנו לאפיקים אחרים, הרסניים יותר. כך, בסופו של דבר מהדבש של אנשי הדבורה ייהנו אחרים.

"הסיבה שבגללה מרבית המדענים אינם יצירתיים, אינה משום שהם אינם יודעים איך לחשוב, אלא משום שהם אינם יודעים איך להפסיק לחשוב. ".
(אקהרט טול, "כוחו של הרגע הזה").

ה"אגו" עליו כתבתי בקלף שתי חרבות, הנו החלק שמגדיר אותנו וקובע מי אנו. הדרך הכי פשוטה בה אוכל להגדיר את ה"אגו" היא להגיד שה"אגו" דומה למערכת הפעלה, שתפקידה להקל עלינו בכך שהיא מורידה מאתנו את העול של היום יום.

אך למערכות הפעלה יש חסרון – הן גוזלות מאתנו משאבים ולוקחות את השליטה גם במקרים בהם מערכות אלו אינן נחוצות.
לכן חשוב לזכור שה"אגו" כמו המחשבה, הוא כלי. כלי המשרת את התודעה, את האני השלם שלנו. וכלי זה נמצא בעמדה מאד קריטית, כיוון שזהו הכלי המגדיר את הזהות שלנו.

ה"אגו והמחשבה הנם כלים נפלאים המשרתים אותו היטב שכן הם מלקטים מידע, מאחסנים אותו ויודעים לנתח אותו. בזכות כלים אלו אנו מסוגלים לשרוד היטב ולהבין ברגעים קריטיים כיצד לפעול ומהי דרך הפעולה הטובה היותר.
אך ה"אגו" אינו נמצא כאן ועכשיו – הוא נמצא כל הזמן בתנועה בין העבר לעתיד. אחד התפקידים שלו הוא לחבר אותנו בקשר רציף עם העבר שלנו ולהשליך את אותו עבר אל העתיד.
האגו מחפש אחר פתרונות למצוקות ולמתחים הקיימים בנו – והוא מחפש אותם בעתיד. ה"אגו" כל הזמן עסוק במציאת פתרונות, חלופות וזהויות שיתאימו לאותן הפתרונות. ה"אגו" מתרוצץ הלוך ושוב, ועושה עבודה מצוינת, אך דבר אחד נעלם ממנו – הווה.

לא פעם מתהפכות היוצרות והמחשבות וה"אגו" משתלטים על האני השלנו ולשם כך קיימת המדיטציה, 
כדי לאפשר לנו להתחבר עם הרגע. עם העכשיו. להתעלות מעל ל"אגו", מעל המחשבה ולאפשר לעצמנו להתחבר למהות הגדולה שלנו.

ה"אגו" הוא חלק מתהליך המחשבה שלנו והוא יוצר את הזהות המדומה שלנו, אך המחשבה כמו ה"אגו" איננה נמצאת בהווה, בכאן ועכשיו, אלא במקומות אחרים ולכן יש לנו בעיה.
השתלטות האגו הוא שלב חשוב באבולוציה שלנו. כך הצלחנו להתעלות מעל הרגשות הנמוכים הקיימים בנו, להתחיל לחשוב ולמצוא פתרונות לבעיות שהטבע הציב בפנינו. אך התודעה שלנו, האני השלם שלנו, אינו באמת האגו או המחשבות שלנו. אלו הם רק כלים, כלים המשרתים את התודעה ולא ההיפך.

לא פעם היוצרות מתהפכות והמחשבות וה"אגו" משתלטים על האני השלנו ולשם כך קיימת המדיטציה, כדי לאפשר לנו להתחבר עם הרגע. עם העכשיו. להתעלות מעל ל"אגו", מעל המחשבה ולאפשר לעצמנו להתחבר למהות הגדולה שלנו.

ארבע חרבות – להחליט שלא להחליט

סיפור נפילתה של טרויה ושל אגממנון, אביו של אורסטס גיבורנו, סופר בקלף הקודם מנקודת המבט של אגממנון. אך כדי להבין קלף זה ואת הדילמה הקשה מולה עומד אורסטס, עלינו להכיר את הסיפור מנקודת מבטה של קליטמנסטרה, אמו של אורסטס ואשתו של אגממנון.
יום אחד מקבלת המלכה איגרת בה היא מתבקשת להביא במהירות את אפיגניה, בתה האהובה, מכיוון שהיא עומדת להתחתן עם אכילס (בראד פיט, בסרט "טרויה"). האם ממהרת למקום, שמחה על החתונה המיוחלת, אך כשהיא מגיעה היא מגלה שרימו אותה. בתה נלקחת ממנה בכוח ומוקרבת לקורבן, והיא אינה יכולה לעשות דבר.

אף אם לא יכולה לעמוד מנגד כשמעשה אכזרי שכזה מתבצע ולא להגיב, ואכן היא מתעמתת עם בעלה. אבל הזמן דוחק, המלך צריך לצאת למלחמה והוא רק מציין כי זה מה שהיה צריך להיעשות ושעליה לכבד את החלטתו.
אוי, כמה שהיא הייתה רוצה לצעוק וריב עם בעלה, אלא שהוא כבר ייצא למלחמה וחוץ מאשר לקוות להתעמת עמו בקרוב, לא יכלה המלכה לעשות דבר.

החודש הראשון חלף והנה מגיעה אגרת מבעלה המבשרת שהוא עומד לחזור הביתה ממש בקרוב. "סוף סוף אוכל להתעמת עמו ולדרוש ממנו פיצוי על כל הסבל שגרם לי", אמרה לעצמה. אך המלך לא הגיע ולאחר חודש הגיע במקומו שוב שליח עם אגרת, שבה הודיע שיחזור בקרוב. "אשתי היקרה", כתב המלך, "זה עניין של ימים, הטרויאנים עומדים להיכנע ואני חוזר הביתה".

שוב מתכננת המלכה את העימות, מה לומר, מה לדרוש, כיצד לאיים, אך שוב המלך לא הגיע. השנים חולפות וחודש אחר חודש המלכה מתאכזבת שוב ושוב, אך בכל פעם כעסה גובר. בכל פעם צורך הנקמה שלה גדל, עד שבשלב מסוים היא מחליטה להרוג את בעלה. "רק מותו של רוצח בתי ישקיט את נפשי המתייסרת", חשבה המלכה.

הנקמה באלים

אם הקלף יוצא בקריאה זה אומר שעכשיו זהו אינו הזמן לפעול או להחליט. למרות הרצון העז עלינו להתאפק ולחכות לזמן טוב יותר. עכשיו, ההווה המיידי, איננו זמן טוב להגיב או לפעול בנושא השאלה. גם אנחנו וגם המצב עצמו אינם בשלים עדיין וכל החלטה או תוצאה יהיו טובות יותר אם נמתין מעט.

השנים ממשיכות לחלוף ובעלה לא חזר הביתה. ממש לפני תום המלחמה גמלה בלבה של המלכה החלטה מצמררת: "לא רק במלך רוצה אני לנקום", אמרה לעצמה המלכה, "מותו אינו מספיק. באלים עצמם אנקום על שאפשרו לדבר זה להתרחש". אבל איך נוקמים באלים? מה בת תמותה יכולה לעשות כנגדם? התשובה לא איחרה להגיע: מלכות אתונה ניתנה לטאנטאלוס, בנו (בן התמותה) הראשון של זאוס, אבי האלים. זוהי הממלכה החשובה מכולם ובמיוחד לזאוס. "אם רק אצליח למחות שושלת זו, נקמתי תהיה שלמה", אמרה ולא התמהמהה לרגע. כשרק הנקמה עומדת אל מול עיניה, לקחה לעצמה המלכה את איגיסתוס כמאהב ויחד הם תכננו את נפילתו של בית אטריאס.

כששמעו נאמני השלטון על מאהבה של המלכה שלחו את אורסטס לגלות ושם חיכו לסיום המלחמה ולחזרתו של אגממנון. בטוחים היו שאגממנון יחזור וישליט סדר וציפו ליום בו יחזור. אבל מה רבה הייתה אכזבתם כשגילו כי לבסוף אגממנון נרצח על ידי המלכה.

וכך עמד אורסטס מול הדילמה הקשה מכול. מצד אחד ברור לו שעליו להרוג את אמו. זה מה שחוקי האולימפוס מחייבים – הילד חייב לנקום ולהרוג את רוצח אביו. זה מה שתפקידו כמלך מחייב ומעבר לכל זה, ברור שאם לא יקדים את אמו ואת איגיסטס, הרי שהם בסופו של דבר ימצאו אותו וירצחו אותו.
אך מצד שני היא אמו, ואיך יכול כלל אדם להרוג את אמו? כך התלבט אורסטס המסכן ימים רבים עד שהחליט לא להחליט. הוא הבין שכרגע איננו יכול להחליט וכי עליו תחילה לבחון המצב בו הוא נמצא, לנוח מעט ורק לאחר מכן לחזור ולהתמודד עם ההחלטה הגורלית.

הגיבור בקריאה – ההתנהלות שלנו

הארכיטיפ של הקלף

פירוש הקלף עוסק בצורך שיש לשואל לא להחליט, מאחר שהמצב עדיין לא בשל, השואל אינו מוכן וכל תגובה מצד השואל תהיה מוקדמת מדי. הארכיטיפ של הקלף משלים את פירוש הקלף ועוסק בצורך שיש לכולנו לרוץ קדימה בלי לנוח, בלי להרהר במטרות שלנו ובלי לעשות חשבון. כשקלף זה מופיע בקריאה, זהו סימן שמתעורר אצל השואל: הדחף לפעול עכשיו על חשבון צורך אחר, אלא שנכון יותר הוא להמתין, לנוח ולהתבונן. השאלה היא האם ייכנע השואל לדפוס זה או שיצליח להתעלות מעל חוסר הסבלנות והצורך לפעול ובמקומם ינוח מעט, יעשה מדיטציה ויגלה כיצד באמת נכון לו לפעול.

הפירוש בקריאה

לא התמודדנו עם המציאות, לא טיפלנו בבעיות שראינו ולכן אנו חווים כשלון ידוע מראש.

חשוב להבין כי הסיטואציה מעיקה עלינו ולכן, למרות שאנו לא בטוחים, הנטייה הטבעית שלנו היא להגיב, לפעול כאן ועכשיו ולסגור עניין. פעולה כזאת כאמור איננה מומלצת ובקלף זה עלינו להתאפק ולהמתין לזמן נכון יותר לפעול.
זה הזמן לקחת אתנחתא, להפסיק לחשוב, לקחת פסק זמן ולעשות מדיטציה.

לפעמים נראה לנו שאנחנו חייבים להגיב מיידית, חייבים לתת תשובה היום, שיש עכשיו הזדמנות שאסור לפספס, וכאן בדיוק הקלף בא ואומר שאין מה לדאוג. גם אם נראה לנו שיש לנו רק הזדמנות אחת ושאם לא "נקפוץ" עליה – נפספס, הזדמנויות תחזור שוב. יותר מזה, ברוב המקרים ההצעה תשתפר ותהיה "נדיבה" יותר כאשר נלמד להגיד לא!, לא עכשיו!

אם תעשה עכשיו החלטה היא תהיה החלטה בטרם עת, ולכן עלינו להמתין, להמתין כדי שמצב העניינים יתבהר, כדי שאנו נהיה יותר בשלים וכדי שנוכל לעשות החלטה שאינה חפוזה, אלא שקולה ורצינית.

להתראות במאמר הבא: איך בכול זאת להחליט גם כשאי אפשר להחליט

(למאמר הקודם: כיצד להמנע מהרס וכשלון ידועים מראש) 

את המסכה שלובשים בני מזל גדי (מלך המטבעות) כולנו פגשנו: זהו המנכ"ל הקשוח, הרציני, הענייני וחסר חוש ההומור. זהו הטיפוס של האבא הקלאסי שיוצא עם שחר וחוזר מאוחר בלילה, זה שמקדיש את כול מרצו לטובת היציבות הכלכלית ורווחת המשפחה. אך מהי אותה מסיכה? מדוע אנו שמים אותה? מתי זה נכון לשים אותה ומתי מומלץ להסירה.

… ובכן בואו נצא לבדוק.

לובשי המסיכה של מזל גדי (מלך המטבעות), מונעים על-ידי הצורך בעצמאות והגשמה אישית, ומי ששם על עצמו מסיכה זו יגלה במהרה שהשאיפה הגדולה שלו היא להיות עצמאי ובלתי תלוי. זה יהפוך להיות צורך קיומי עבורו, והדאגה לרווחה כלכלית, למימוש עצמי יהיו בראש סדר העדיפות שלו.
לובש מסיכה זו יפנה את רוב מרצו לקריירה, כיוון שהוא רואה בה ככלי לביטוי צורך זה. הוא יהפוך בן לילה לטיפוס מכור לעבודה, איש ניהול שכולם רועדים ממנו, היודע לבצע את תכניות שלו, לסחוט את כולם עד הסוף ולהשיג את המטרה שלו, ואין ספק כי כל דירקטוריון ישמח לקבל מנכ"ל כזה כי הוא מביא תוצאות. 

אך למסירות זו יש מחיר, ואם נשכח להסיר את המסכה נגלה שהעבודה הקשה שאנו משקיעים בקריירה באה על חשבון הזוגיות וחיי המשפחה שלנו. בעבר, וגם היום במקומות לא מעטים בעולם, האדם צריך להזדהות עם התפקיד שלו. המסיכה של מזל גדי מייצגת את הסטריאוטיפ של האבא, "המפרנס", אשר רואה ביציבות הכלכלית כערך עליון העומד לפני כל צורך אחר. אותו מפרנס היה מקבל מקום של כבוד בבית, הילדים היו פונים אליו בכבוד שאותו נותנים למנהל ולא שוכחים להגיד "אדוני". הוא לא היה שותף בבית, אלא הדמות המנהלת, ושאר הדמויות בבית, האשה והילדים צריכים להיכנס למשבצת התפקיד שלהם. אך היום אנו צריכים לדעת ללבוש מסיכה זו כשאנו יוצאים לעבודה, ומחוץ לעבודה לדעת לשים מסיכות אחרות.

למסירות וההשקעה הרבה בקריירה שכה מאפיינת את לובשי המסכה של מזל גדי יש מחיר, ואם נשכח להסיר מסכה זו, נגלה שהעבודה הקשה שאנו משקיעים בקריירה באה על חשבון הזוגיות וחיי המשפחה שלנו. 

לובש המסיכה של מזל גדי הוא אמביציוזי, תחרותי, הוא תמיד רוצה להיות במקום ראשון, להיות הכי טוב ובמקומות העבודה הוא ירצה להיות המנכ"ל. אך מה הטעם להיות מקום ראשון, אם אין מול מה להשוות את ההישגים שלנו? לכן מלך המטבעות צריך מסגרות ואוהב שהכול לפי הספר. אם כולם יוצאים אחרי הצבא להודו, מייד לאחר הצבא הוא יעשה "V" על הנסיעה להודו. אם כל החברים שלו מתחתנים עד גיל 30, אז בגיל 29 כבר יישלחו ההזמנות לחתונה.
אם במקרה במקום העבודה שלו כשהוא רק סמנכ"ל צעיר תופס אותו המנכ"ל באחת ממסיבות הקוקטיל ואומר לו: "איך אתה רוצה להחליף אותי בעוד כמה שנים כשאתה רווק בן 30 מתהולל. תראה את כל המנהלים", ממשיך להתבדח המנכ"ל, "כולם כבר נשואים עם ילדים ואתה? מה תגיד לדירקטוריון ביום מן הימים".
כעבור 9 חודשים. הוא יזמין את כל העובדים לברית. איך כל-כך מהר תשאלו? ובכן, זו המומחיות של לובש מסיכה המסיכה של מזל גדי – הוא משיג תוצאות! ומבחינתו אם עכשיו זה הזמן להתחתן – אז תהיה חתונה והוא יעשה על זה "V". אם במקרה זו תהיה אהבה– מצוין, ואם לא – אז לא נורא. ממילא זוגיות זה לא הקטע שלו.

הבית עבורו יכול לפעמים להיות פונקציה שצריך לעשות עליה "V". הוא יהיה בעל נאמן ויביא פרנסה, אולם הוא מתחתן בעיקר כדי שיהיה לו שקט בתחום הזה ואם בדרך יש גם אהבה, מה טוב.

לובש המסיכה של מזל גדי לא מאמין בלנוח, בלהיות בבית ולשבת "רגל על רגל". תמיד הוא עובד, מתכנן תוכניות ומבצע אותם. לא היה מזיק לו לבדוק כיצד הוא יכול בסדר היום העמוס שלו להכניס גם קצת מנוחה, חוש הומור ורגישות לאחרים שאותם הוא לרוב קצת שוכח.

מזל גדי (הקלף מלך המטבעות) ומזל סרטן (הקלף מלך הגביעים) יושבים אחד מול השני על גלגל המזלות האסטרולוגי וצריכים ללמוד אחד מהשני. מזל גדי צריך ללמוד פחות להיות מחוץ לבית ויותר להשקיע ברגשות ובמשפחה. מזל סרטן צריך ללמוד יותר לצאת מהבית ולהיות עצמאי.

 את התשובה לשאלה: "כיצד לפרש את הקלף מלך המטבעות, המייצגת את מזל גדי בקלפי הטארוט בקריאה?",  אתם מוזמנים לקרוא כאן במדור הפרושים של הקלפי טארוט בו אני כותב על הקלף מלך המטבעות בהרחבה.