מסע הגיבור עומד בלב ליבם של רוב הסיפורים המיתולוגיים משחר ההיסטוריה. מהמסע של אודיסאוס, דרך סיפורי התנ"ך ועד ספיידרמן, סיפורים המתארים את מסע הגיבור לא מדלגים על אף תקופה או דור, ומרתקים אותנו כל פעם מחדש. לא סתם אנחנו נמשכים כל כך אל הסיפורים האלה, מסע הגיבור הוא אספקט שקיים בחיי כל אחד ואחת מאיתנו והוא מצוי בבסיסה של החוויה האנושית. אולפני וולט דיסני מבססים את רוב סרטיהם על הנרטיב של "מסע הגיבור": במבי מאבד את אימו, סימבה מאבד את אביו. מה דחוף כל כך לאותם יוצרים של סרטי הנפשה לזעזע את ילדינו עם סיפורים כאלה? התשובה היא שאין ילד או מבוגר שלא מבין בתוך תוכו את המשמעות של מסע הגיבור. מסע שמהותו היא מהות של התבגרות, של מהפך, של תהליך שבין אם אנחנו רוצים או לא, על כולנו לעבור.

האינדיאנים קושרים נערים אל עץ ביער, האינדונזים משייפים לנערים ולנערות את השיניים, ההודים מקיימים טקס הנקרא לידה שנייה, והיהודים מקיימים בת ובר מצווה. לא, אלו לא דרכי התעללות משונות, אלא טקסי התבגרות אותם עוברים כל אותם נערים ונערות ההופכים מילדים לבוגרים.
הטקסים משתנים מתרבות לתרבות אך במרכזם עומד רעיון הפיכתו של הילד לבוגר בעל אחריות והכרה במעמדו החדש. בכל טקס כזה יש מידה מסוימת של סכנה או אי נוחות {עם כל הכבוד לקשירת נער ביער והשארת חתכים על גופו, ברור שלגרום לו לשיר בפני כמה עשרות אנשים בתקופה בו משתנה קולו – זה הרבה יותר אכזרי}, אבל לא מדובר אלא במבחן או טקס שבמרכזו נמצא מסע אישי של הנער שניתן גם לקרוא לו "מסע הגיבור".

המסע החוצה

ישנם שני סוגים של "מסעות גיבור". האחד הוא מסע חיצוני, מסע שבו ההתבגרות היא תוצאה של החלטה, צורך, או כורח לצאת למסע שכזה. יש תרבויות שלקחו את נושא המסע החיצוני מאוד ברצינות. האינדיאנים למשל חוטפים את הנער באמצע הלילה, דוהרים איתו כמה קילומטרים, קושרים אותו אל עץ ביער (ובמקרים מסוימים גם מוסיפים כמה חתכים מדממים על העור), ועוזבים אותו לנפשו. הנער צריך לשרוד ולמצוא את הדרך למחנה. 
זהו אולי מסע אכזרי, אולם כשהנער יחזור, הוא ידע, וגם כל אנשי הכפר ידעו שהוא גבר.

יש סיבה לכך שבסיפורי המסעות יוצאים גיבורים, גברים, למסע ולא נשים גיבורות. זה לא רק בגלל שובניזים או העובדה הפשוטה שכותבי הסיפורים הם גברים. הסיבה היא שנשים לא צריכות לצאת למסע הגיבור, כיוון שהמסע מגיע אליהן. בשונה מהנער האינדיאני שצריך לעבור מסע הישרדות שבסופו הוא יוכיח לעצמו שהוא גבר, הנערה מקבלת מחזור והופכת בין לילה לאשה. 

במיתולוגיות הקלאסיות אנחנו נתקלים בסיפורים דומים. זה יכול להיות גיבור היוצא להציל נסיכה, וכך (לאחר נשיקה כמובן) הופך לראוי לאהבתה. אולי גיבור הנלחם בדרקון, ומציל את תושבי הכפר מהאיום האימתני. לא משנה באיזה מסע גיבור מדובר, לכל הסיפורים יש מכנה משותף, והוא להעביר את הגיבור סדרה של חוויות הגורמות לגיבורים להכיר בזהותם האמתית, ומעירות את כוחם. על פניו הרעיון במסע כזה הוא צבירת ניסיון וכוח, אולם בפועל מדובר במסע התעוררות פנימי ובמפגש אינטימי של הגיבור עם עצמו, עם זהותו האישית במנותק מכל מה שהסביבה קבעה עבורו. במציאות הישראלית לדוגמא, הגיוס לצבא נחשב ל"מסע הגיבור" הקולקטיבי שלנו, ויש בו את כל האלמנטים: התבגרות, מרחק מהבית, התגייסות למען מטרה קולקטיבית, לקיחת אחריות, שהייה במצבים פיזיים לא פשוטים לעתים או מסכני חיים. אך יש כאלו שהמסע לא מספיק להם וכשהם מסיימים את הצבא הם נוסעים להודו כדי להמשיך את המסע ולאפשר לעצמם חיבור למהות הפנימית.

WANDS04

המסע פנימה

הדרך השנייה היא לעבור מסע פנימי. מסע כזה מתרחש בעקבות שינוי דרסטי "הנכפה" על הגיבור. יש סיבה טובה לכך שבסיפורי המסעות יוצאים הגיבורים, הגברים, למסע ולא נשים גיבורות. זה לא רק בגלל שובניזים או העובדה הפשוטה שכותבי הסיפורים הם גברים. גם בתרבויות שוויוניות יותר כמו התרבות האינדיאנית, שבה הנשים שותפות למסעות וקרבות, הן לא מקבלות תהילה בסיפורי מסע הגיבור. הסיבה היא שנשים לא צריכות לצאת למסע הגיבור, כיוון שהמסע מגיע אליהן. בשונה מהנער האינדיאני שצריך לעבור מסע השרדות שבסופו הוא יוכיח לעצמו שהוא גבר, הילדה מקבלת מחזור והופכת בין לילה לאשה.  נערה המקבלת את המחזור שלה, צריכה להכיר כעת בשינויים המתחוללים בגופה, כמו גם בנפשה ובאישיותה. נער או נערה המאבדים את האב או האם, צריכים ליטול על עצמם תפקידים חדשים. הם עכשיו אלו שדואגים שהחשבונות ישולמו, ושהכול תקין בבית. הם גם צריכים עתה לדאוג לאחים הקטנים ולוודא שהכול מתפקד בנוסף להיותם עדיין נערים בעצמם. בסיפורים של "באטמן", "סופרמן" וגיבורים מודרנים נוספים, מופיע אלמנט של איבוד הורה כטריגר לשינוי שחל בהם, ולהפיכתם לגיבורים המצילים את העולם, כולנו נפרדים מהורינו בזמן זה או אחר, אבל כשזה קורה בגיל מוקדם, מסע ההתבגרות בולט הרבה יותר, ומצריך הרבה כוחות מהגיבור או הגיבורה שנושאים על עצמם את הקושי.

מסע הגיבור

החיפוש אחר גיזת הזהב

בקלף הקודם יאסון הגיע כדי לתבוע לעצמו את הממלכה ודודו הסכים לתת לו את הממלכה. הוא אפילו הצהיר בפני כל על חילופי השלטון, ונראה שהכול עובר חלק. אך לא כך הם פני הדברים. למחרת בבוקר דודו פונה אליו, ומספר לו שהוא דואג שמא העם לא יקבל אותו כמלך בגלל גילו וחוסר הניסיון שלו. אמנם יאסון ראוי באופן רשמי לעמוד בראש הממלכה, אבל הוא הגיע מארץ זרה, ואינו מעורה בנעשה בממלכה. כך לפחות יחשבו התושבים, ובהחלט יש סיכוי להתעוררות של מרד.

דודו של יאסון מציע פתרון. על יאסון לצאת למסע הרואי, שבו יוכיח כי הוא ראוי להיות מלך. הוא מציע לו לצאת לחפש את גיזת הזהב, כבשה שבמקום צמר, גדל עליה זהב.  אין לדעת אם קיומה של הכבשה הוא מיתוס בלבד או אמת לאמיתה, אבל רק אם יצא לתור אחריה – ידע בוודאות. הוא מקבל על עצמו את המשימה לא רק כי המסע נכפה עליו, אלא כי הוא מרגיש בעצמו שמשהו בתוכו אינו שלם, שהוא אינו בשל לחלוטין לתפקיד, ואותו חלק רוצה לצאת למסע הגיבור כדי לחזור כשהוא באמת מוכן להנהיג את הממלכה שלו.
בעזרת הנכונות האדירה שלו, הכוחות ואש הרצון הבוערת בקרבו, הוא מגייס לעזרתו נסיכים (בני אלים נוספים) וגיבורים רבים (לרבות הרקולס ואורפיאוס), שיהיו בני בריתו וחבריו למסע. ספינה מפוארת וחזקה נבנתה עבורם, שכונתה בשם "ארגו". חלק זה של הסיפור מסתיים כאשר הספינה נכנסת למים, והגיבורים שלנו, "הארגונאוטים", יוצאים לדרך.

קלף ארבעה מטות מתוך חפיסת הקלפים של ליז גרין

לאן מוביל אותנו הנתיב של קלף טארוט זה

הארכיטיפ של הקלף

הקלף עוסק ביציאה למסע ניצחון שתוצאותיו אינן ידועות. לכאורה יש כאן פרדוקס. כיצד יכול להיות מסע ניצחון שלא ברור עם אכן צפוי ניצחון בסופו? אז האמת היא שרוב מסעות הניצחון בחיי היום יום אינם בעלי סוף ברור. כל פעם שבני אדם יוצא לכבוש דבר מה, בין אם מדובר בהר האוורסט, או בעולם העסקים, הם יוצאים עם תקווה בלב, ועם הידיעה כי יש להם את המשאבים, היכולות, הרצון והנחישות. הם יודעים שכבר כבשו יעד או שניים בחייהם, וכי עצם היציאה – יש בה ניצחון.
המסע עצמו כל כך חשוב ומרכזי שהתוצאה אפילו לא חשובה כל כך. כל צעד בדרך הוא צעד שמלמד שיעורים יקרים מפז ומזכיר ליוצאים אליה, שהדרך היא זו שחשובה ולא המטרה.

הארכיטיפ של הקלף עוסק לא רק בעצם היציאה למסע אלא גם בסיבות המובילות את השואל לצאת למסע אליו. המסע הזה נקרא "מסע הרואי", זהו מסע שמייצג תהליך חשוב בחייו של השואל. יכול להיות שהוא לא יציל את העולם, אבל המטרה לשמה הוא יוצא מקדשת את האמצעים. הסיבה ליציאה היא השאיפה להגיע למקום שלם, ובוגר שיהווה נקודת מפנה בחייו.

יציאה למסע נצחון שתוצאותיו אינן ידועות

אנו במסלול הנכון להצלחה אך יש לנו נטייה לרוץ קדימה, להתמקד במטרה ולא ליהנות מן הדרך. הנאה מן הדרך תבטיח את התוצאה המושלמת. 

כשיוצא קלף זה בקריאה חשוב לזכור שלא התוצאה היא החשובה אלא הדרך. הקלף מראה לנו שצריך לשים לב לפרטים הקטנים וליהנות מהם, כיוון שפעמים רבות אנו כל כך "נעולים" על המטרה, שאנו שוכחים שהדרך חשובה לא פחות.

מכיוון שהבנו את הרקע לקלף ואת הארכיטיפ שהוא מייצג נוכל להבין טוב יותר מאיזו נקודת מוצא אנו מגיעים, ומה הנתיב הנכון עבורנו. זהו קלף אופטימי שמעיד על כך שאנו נמצאים במקום ביניים. מצד אחד, כבר רכשנו ידע, ניסיון וכלים להתמודד עם אתגרים רבים, אבל עוד לא הגיענו ליעד שלנו, עוד לא כבשנו את ההר.

יכול להיות שהתחלנו דבר מה חדש בחיים, צברנו כבר ניסיון מסוים, אבל עוד לא הבשלנו לחלוטין וטרם הגיענו להישגים של ממש. יכול להיות שאנו נמצאים בשלב חדש בקריירה שלנו, אבל טרם הוכחנו את עצמנו בתפקיד, אולי אנו חווים  עליית מדרגה בקשר זוגי אבל עוד צריך להתמודד עם השינויים וההשלכות של הצעדים. אנו נמצאים כבר במקום בטוח יחסית בדרכנו אל המטרה אבל אנחנו חייבים לחזק את היסודות עוד יותר, ולהשלים מעגלים בחיינו. הקלף מבקש מאתנו להתמסר אל המסע וליהנות ממנו כי התוצאה המיוחלת בוא תבוא. זוהי תזכורת עבורנו שכל דבר מגיע בעתו, ושכל שעלינו לעשות הוא ללכת צעד אחר צעד בשביל בו אנו מבקשים להתקדם. אל לנו להאיץ את התהליך.

כשיוצא קלף זה בקריאה חשוב לזכור שלא התוצאה היא החשובה אלא הדרך. המסר בקלף זה הוא  ליהנות מהדרך, לשים לב לפרטים הקטנים וליהנות מהם. פעמים רבות אנו כל כך "נעולים" על המטרה, שאנו שוכחים שהדרך חשובה לא פחות. בדרך לתואר, חתונה, הצלחה עסקית אנו עלולים לפספס את ההנאה וההתרגשות שבדרך, את החיים עצמם. החיים הם לא המטרות שאנו מציבים לעצמנו, החיים מורכבים מהחוויות ומתהליכי הלימוד שאנו אוספים בדרכנו: ההתאהבות בתהליך הזוגי, הלימוד והחוויה בפתיחת העסק, ההתרגשות שנחווה בלימודים לקראת תואר- את כל אלו אנו עומדים לפספס והם חשובים לא פחות. הרי כל אלו יגיעו והכול בסדר, אז לאן אנו רצים?

נגיד שמגיעה אלינו שואלת שיצאה לכמה דייטים עם בחור מקסים, מבוסס ומצחיק והיא כבר "מתה" להתחתן. קלף ארבעה מטות מייצג את המסר- "קחי את הזמן, תיהני מהדרך". העניין הוא שהיא באמת זקוקה לזמן הזה, הם באמת זקוקים לדרך הזאת יחד לפני החתונה והילדים. הם עוד בשלב של ביסוס הקשר, הם עוד צריכים לעבור ביחד כמה זמנים טובים וגם קצת פחות טובים שיחזקו את הקשר ויהדקו את היחסים, אם "זה זה" אין לה מה לדאוג, בסוף גם תגיע טבעת.

Save

הכותב: שגיא מנדלבוים

© שגיא מנדלבוים מטפל בהומיאופתיה קלאסית, ובעל ניסיון של 27 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושאי טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ. את שגיא הנכם מוזמנים לפגוש בהרצאת המבוא הקרובה וכן בקורסים: טארוט, טארוט מתקדמים ובקורס פענוח חלומות.
על הכותב בהרחבה

11 thoughts on “קלף ארבע מטות: הדרך של הגיבור”

  1. תשמע שגיא
    אני פשוט נהנית לקרוא את הפרושים שלך על הקלפים..
    הפרספקטיבה שלך מדויקת
    רואים את הידע הנרחב שיש לך כמו גם את התפיסה שהתעצבה בזכות זה..
    אתה נותן כל כך הרבה בפירוש הקלף
    מודה לך על זה
    וגם על זה שיש לך אתר שמאפשר לי לקבל תשובות..

  2. שגיא אתה תותח אני כל הזמן משתמשת באינדקס שלך מודה לך שנה נפלא ומתוקה שיהיה לך בברכה טונדה

  3. היי שגיא.
    רק רציתי לכתוב לך שבזכות המאמרים הנפלאים שלך על קלפי הטארוט, שפריסות הsos שלהן יצאו בכדרך אגב נכונות להפליא, למדתי לא רק לרכוש כבוד אלא גם הוקרה ותודה לתחום המדובר.
    כל טוב, ותודה על מפעל החיים המקסים הזה שלך,
    האתר הזה הנו חלק מארגז כלי ההנחיה שלי.

  4. טובה מנדל

    היי שגיא למדתי אצלך לפני כ 5 שנים
    אשמח לקבל את סדרת הקורסים
    תודה טובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *