תיקנים (מקקים, ג'וקים) בחלום ובחיי היום יום

מדוע אנו כה מפחדים מג'וקים?

כולנו מכירים את האורחים הבלתי רצויים הללו (מקקים, ג'קים, תיקנים). אותם יצורים מעוררי גועל ושאט נפש המצויים בכל מקום, אשר מגיחים משום מקום מתרוצצים, קופצים, עפים ונעלמים שוב לחשכה ממנה הם באו. 
אף אחד לא ממש מצליח להסביר מדוע אנו כל-כך סולדים מחרקים אלו. בסך הכל הם לא נושכים, אין הם מסוכנים במיוחד והם בורחים מכל מגע עמנו, אולם בכל זאת חלקנו יעדיפו טיפול שורש אצל רופא שיניים מאשר מפגש עם חיה זו.  אז מדוע אנו כל-כך סולדים מהם. מה כל-כך מפחיד אותנו. 

אך לפני שאמשיך ברצוני להתוודות ולספר כי אינני מאלו האוהבים חרקים בכלל ומקקים בפרט, נהפוך הוא. אני ממש סולד ואף פוחד מהם. באיזה שהוא שלב פיתחתי אף נטייה להאמין כי יש בינינו חשבון שאף פעם אינו נגמר. מבחינתי המחקר בנושא הוא צעד תרפויטי לקראת (אולי) אפשרות בה אצליח להשתחרר מהפחד הלא מוסבר שיש לי מהם. 
איפה שהוא זה תמיד הציק לי, מדוע אני כל-כך מפחד? מה יש בהם שבכל פעם מקפיא אותי? הרגשתי שאני חייב את התשובה לעצמי ולכן הפשלתי שרוולים וניגשתי לעבודה. חרשתי את האינטרנט, חיפשתי בספריות ואף נעזרתי במור בן עמי שנשלחה בגבורה לחקור את הנושא, ואכן מגיע למור קרדיט כיוון שחלק גדול מכתיבת מאמר זה נעשה בעזרתה. שעות ישבתי, חקרתי, וגילתי בעיקר כי אף אחד לא אוהב לדבר על יצורים אלו. גם בהומיאופתיה לא נעשה מחקר של ממש, ואפילו הכנסייה שיש לה תמיד מה להגיד על כל יצירי האל הפעם שתקה. וכך, נאלצתי לדלות את הפרטים השונים מחלקי מקורות והנה אני מביא אותם בפניכם.

אז בשלב הראשון, בואו נגלה קצת יותר פרטים על החרק הזה: 

זוג תיקנים, בתנאים אידיאליים, יכול "לייצר" בשנה עד ל- 600,000 צאצאים. מפחיד, לא?

זוג תיקנים, בתנאים אידיאליים, יכול "לייצר" בשנה עד ל- 600,000 צאצאים.
מפחיד, לא?

כמה עובדות ש(ייתכן) ולא ידעתם על תיקנים (וטוב שכך…) 

  • ביצי התיקנים מוטלות אל תוך תיק קשיח המגן עליהם (גם מריסוס, אגב) שנבקע כאשר דור ההמשך יוצא. שמו העברי של התיקן ניתן לו על שם תיק זה.
  • התיקן מפריש חומר בעל ריח דוחה. מגע עם תיקן עלול לעורר את הפרשת חומר זה שנדבק בעור האדם ונשאר שם למשך כמה ימים. 
  • התיקן הוא חרק המעביר מחלות אשר מזהם במגע את האוכל והמשטחים שהוא בא עמם במגע.
  • לתיקנים יש איברי פה ומערכת עיכול חזקים המאפשרת להם לאכול הכל, אולם הם מעדיפים לרוב דבק של כריכות ספרים, משחות נעליים ואוכל יבש. 
  • התיקן מגיע למהירות ריצה של 1 ק"מ לשעה, אולם הוא מתעייף מהר מאד ולא יוכל להחזיק מעמד יותר מאשר מספר מטרים. 
  • התיקנים פעמים רבות אוכלים את בני מינם, אולם כפי הנראה הם אוכלים את אלו הפגועים גנטית והחלשים. 
  • את התיקן קשה להרוג: הוא יכול לחיות ללא אוכל למשך חודש ימים, לחיות ללא ראש למשך שבוע ימים. הוא יכול לעצור את נשימתו למשך 45 דקות ולשלוט ולהאט את קצב פעילות ליבו. 
  • התיקנים הם חרקים חברתיים, המעדיפים את חברת בני מינם ומסוגלים לעשות החלטות קבוצתיות. 
  • לתיקנים אין טמפרטורת גוף קבועה וההתפתחות שלהם תלויה בטמפרטורה של הסביבה. בתנאים אידיאלים של חום ומזון, זוג תיקנים יכול "לייצר" בשנה עד ל-600,000 צאצאים. 
  • מחושי התיקן משמשים כחוש מישוש וריח. בקצה בטנם ישנם זיפים הרגישים לתנועת האוויר וכך הם יכולים לחוש עצמים הנעים לעברם.
  • התיקנים הם בני כ-300 מליון שנה. הם אחת החיות העתיקות על פני כדור הארץ והם היו כאן לפני הדינוזאורים. 

התיקנים הנם חרקים עתיקים מהדינוזאורים, אולם הם כמעט ולא השתנו. הציוויליזציה לא עשה להם דבר והם נשארו בדיוק כפי שהם. אחת הסיבות ליכולת המופלאה לשרוד כל כך טוב נעוצה באינסטינקטים ובמנגנוני הבריחה  הבריאים שהם פיתחו במהלך מיליוני השנים שהם כאן. הטבע צייד אותם עם חושים חדים בעזרתם הם יכולים לחוש תנודות אוויר, תנועה ולברוח כאשר יש סיטואציה מאיימת. הם אוכלי כל, יכולים להיכנס כמעט לכל חריץ, לרוץ לכל כיוון, מסוגלים לשרוד במזגי אוויר שונים, ולחיות בתנאים קיצוניים. לא פלא שהם שרדו את כל מיליוני השנים האלו ולא פלא שהם ימשיכו להתקיים הרבה אחרי האדם – הם שורדים וכל האבולוציה שלהם מכוונת למקום זה.

להרתיח מים עם ג'וק – למה זה טוב?

תיקן בהומיאופתיה 

התיקן מופיע משום מקום וכשהוא מגיע אנו נאלמים דום לרגע. הוא מעורר בנו פחד וכשאנו מנסים לתפוס את התיקן הוא נעלם במהירות אל תוך עולמו האפל וגם אם נהרגו – אנו יודעים כי יגיח אחר במקומו. יש משהו סזיפי במלחמה שלנו עם התיקנים ואנו יודעים כי מלחמה זו לעולם לא תיגמר. מכאן התיקן מסמל את העבודה וההתמודדות האין סופית שאנו עושים בנבכי נפשנו עם החלקים שאנו לא אוהבים בחיינו, בעצמנו ובמציאות היום יומית. התיקן מסמל גם את המאבק שאנו עושים בו אנו מנסים לצאת דרך החשיכה, והפחד אל האור. 

הקשר של ההומיאופתיה עם תיקנים החל לפני 110 שנים בהודו. הגיבור שלנו הוא רופא (שאינו הומיאופת) שסבל מאסטמה. בכל ערב הוא היה מרגיש לחץ בחזה שגבר וגבר עד למצב של קוצר נשימה קשה שאתו הוא הלך לישון. יום אחד, לאחר תחילת תחושת הלחץ בחזה הוא שתה את התה היומי שלו, אולם הפעם לאחר שתיית התה, הלחץ בחזה ירד ולא הייתה, כרגיל, החמרה שהובילה לקוצר נשימה. לאחר חשיבה מרובה הוא הגיע למסקנה כי התה הוא זה שגרם להקלה המופלאה. אולם לאחר כמה ימים כשהוחלפה התמצית של התה בתמצית חדשה, הרופא גילה לחרדתו שהשוני לא היה בתרכובת הצמחים כפי שסבר, כי אם במים שהיו בקומקום. במים הרתוחים שהה ג'וק מת. את המים הוא שמר והשתמש בהם בימים הבאים על עצמו בהצלחה ולאחר מכן על מטופלים אחרים. לבסוף כשחקר את העיקרון ההומיאופתי ניסה לתת את המים בפוטנץ למטופלים שלא הגיבו למים המופלאים והתרופה ההומיאופתית עשתה את שלה. 

למעשה, אם מקדישים לזה עוד קצת מחשבה, אפשר לראות את הקשר בין תיקנים לאסטמה. ההומיאופתיה עובדת על-פי העיקרון: "דומה בדומה ירפא", ומה קורה למי שרואה תיקן? הדבר שעושים רוב האנשים במפגש גורלי שכזה, הוא לקחת לריאות אוויר במהירות, לפעמים תוך השמעת צווחה קצרה, לקפוא במקום ולהפסיק לנשום. זה אמנם לא התקף אסטמה, אבל זה דומה. וההומיאופתיה טוענת שאם יש דבר היודע לייצר קוצר נשימה אצל אדם בריא, אותו חומר יכול גם לרפא אדם חולם הסובל מקוצר נשימה.

פרט לשימוש בתרופה זו למקרי אסטמה, אין ממש תהליך פרובינג (אתם מוזמנים ללחוץ כאן על הקישור למאמר "איך סימבולים באים לעולם" ולקרוא על התהליך בהרחבה). אף אחד כנראה לא רצה לחקור את התרופה המופקת מתיקנים  (Blatta-Orientalis). בעוונותיי נתתי במהלך השנים 3 פעמים תרופה זו למטופלים עם אסטמה שהמכנה הנפשי המשותף ביניהם הוא עצלות ותחושת שעמום שהייתה בחייהם.  בשלושת המקרים (ואגב, הומיאופתים אחרים גם מדווחים על עצלנות כתכונה משותפת לתרופה זו) אפשר היה להגיד שהאסטמה הייתה הדבר הכי מעניין בחייהם ונראה כי הם היו צריכים את האסטמה כדי להכניס עניין אל חייהם. 

אמאלה - ג'וק!

ג'וקים (מקקים, תיקנים) בחלום והסימבול תיקן

רמז חשוב לסיבה בגללה אנו לא סובלים את התיקנים נעוצה בשמות המגוונים שהאדם נתן לו. הצרפתים למשל קוראים להם "פרוסים", הגרמנים – "רוסים", ובעצם בתרבות האדם יש נטייה לכנות את האויבים המושבעים על שם חיה זו. כך, בפועל סימבול המייצג את האויבים והשונאים שלנו, את כל מה שעוין לנו ושאנו מפחדים שיום אחד הוא יחזור, יופיע משום מקום ויפתיע אותנו. 

התיקן הנו פרזיט החי על חשבוננו. הוא פולש שאינו מועיל, עצלן וכל שהוא יודע לעשות הוא לחיות ולהתרבות על-חשבון אחרים. 

התיקן מופיע משום מקום וכשהוא מגיע אנו נאלמים דום לרגע. הוא מעורר בנו פחד וכשאנו מנסים לתפוס את התיקן הוא נעלם במהירות אל תוך עולמו האפל וגם אם נהרגו – אנו יודעים כי יגיח אחר במקומו. יש משהו סזיפי במלחמה שלנו עם התיקנים ואנו יודעים כי מלחמה זו לעולם לא תיגמר. מכאן התיקן מסמל את העבודה וההתמודדות האין סופית שאנו עושים בנבכי נפשנו עם החלקים שאנו לא אוהבים בחיינו, בעצמנו ובמציאות היום יומית. התיקן מסמל גם את המאבק שאנו עושים בו אנו מנסים לצאת דרך החשיכה, והפחד אל האור

התיקן הוא חרק הנרתע מן האור ולכן יכול לסמל, בין השאר, את התגלמות החושך והרוע. רובנו מכירים את התחושה שאנו חשים כשאנו הורגים תיקן המהולה בתחושת כעס וסיפוק. כשאנו הורגים את החרק הגועלי הזה, אנו מרגישים כאילו הרגנו את השטן בכבודו ובעצמו ומרגישים שעכשיו העולם טוב יותר, שכאילו הסרנו את כל מה שרע מעל פני העולם. 

התיקן מופיע תמיד משום מקום ויש לו נטייה להפתיע אותנו. לא פעם אנו מרימים נעל, או מגבת ומתפללים שלא יהיה שם תיקן ששוב יפתיע אתנו. מכאן התיקן מסמל את הפחד מהלא נודע שעומד להפתיע אותנו

התיקן הוא סימבול המזכיר לנו שוב ושוב כי אין בעולם שלמות וכי בכל פעם, כשלא נהיה מוכנים אנו ניתקל באותו חוסר שלמות מכוערת שתלמד אותנו שוב כי לא הכל מושלם.

יש כאלו שיעדיפו טיפול שורש אצל רופא שיניים מאשר מפגש עם מקק (תיקן, ג'וק)!

יש כאלו שיעדיפו טיפול שורש אצל רופא שיניים מאשר מפגש עם מקק (תיקן, ג'וק)!

 המהירות בה הוא חומק מאתנו יכולים לייצג גם היכולת לחמוק מהר מצרה או קושי

תיקן בחלום מייצג שעמום הצורך בגירויים בחיינו. אלו החולמים על תיקנים צריכים לבחון את חייהם, סביר להניח כי חסר להם קצת ריגושים בחייהם. 

300 מליון שנה הם זמן רב כדי להפוך להיות סימבול היושב עמוק בתת המודע הקולקטיבי שלנו. התיקנים היו כאן לפנינו ויהיו גם, כנראה, אחרינו והם מייצגים את כל מה  שאינו טוב בעולמנו, את כל מה שאנו לא אוהבים בנו ובאחרים. אנו לעולם לא נסתגל לנוכחותם כפי שלא נהיה מוכנים להסתגל לשאר הדברים המכוערים הקיימים בחיינו. 

—————–

אם נבחו את מראהו מבחינה אובייקטיבית נגלה כי אין הוא צריך להיות ממש מפחיד: יש לו גוף מאורך, רזה, הוא אינו מגושם, קל תנועה ובעל מצח גבוה. אם זה היה בן-אדם סביר להניח כי היו לו מחזרים/מחזרות רבים.

זה לא המראה שממנו אנו נרתעים, אלא ממה שהוא מייצג ממה שהוא מעלה בנו, והתיקן הוא למעשה  השלכה של כל מה שאנו לא אוהבים בחיינו, של כל מה שלא טוב, שלא יושב נכון הממתין לכך שיום אחד הוא יופיע יעלה ויפתיע אותנו. לא מהתיקן אנו כה נרתעים כל כך כי אם מכך שהוא מזכיר לנו את כל מה שלא נכון בחיים שלנו, את כל מה ששכחנו לפתור שעלול לחזור ולהפתיע אותנו.

כשהתיקן מופיע פתאום בחיינו, הוא מייצג את מה שבעייתי בחיינו שעלול להפתיע אותנו שוב ומזה אנו מפחדים. אנו לא רוצים שוב להתמודד עם אותם הדברים שהדחקנו ולכן אנו מוציאים את הכל על התיקן וכשנהרוג אותו נרגיש הקלה, כאילו כל הבעיות שלנו בעצם היו חלום רע וכך נוכל לחזור אל החיים הרגילים והשלווים. 

Save

4.4/5 - (57 votes)

הכותב: שגיא מנדלבוים

© שגיא מנדלבוים מטפל בהומיאופתיה קלאסית, ובעל ניסיון של 26 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושאי טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ. את שגיא הנכם מוזמנים לפגוש בהרצאת המבוא הקרובה וכן בקורסים: טארוט, טארוט מתקדמים ובקורס פענוח חלומות.
על הכותב בהרחבה

תגיות:

45 תגובות על “תיקנים (מקקים, ג'וקים) בחלום ובחיי היום יום”

  1. מעניין מאוד! היה לי חלום עם ג'וקים אז חיפשתי בגוגל ומצאתי את המאמר שלך. ונהנתי לקרוא וללמוד. האמת שאנחנו בתקופת הקורונה ולמרות שאני די פעילה בבית…מידי פעם חווה שעמום. מעניין.
    תודה שגיא כרגיל יש הרבה מה ללמוד ממך

  2. מעניין לקרוא.
    למרות שמודה שעל חלק מהכתוב דילגתי. כאחד שפוחד מהיצורים האלה, אני מתקשה גם לקרוא עליהם.
    כן רוצה לומר תודה- שסוף סוף מישהו שמבין את הפחד והגועל מהיצורים האלה, ולכן לא שם תמונה שלהם בכתבה. לכתבות בנושא ברוב האתרים, אנשים מראש לא נכנסים כי לרוב כן יש תמונות (לפעמים זה מגיע אוטומטית מאיזה תוסף).
    ואני לא בטוח לגבי החלק האחרון שטוען שאנחנו לא פוחדים מהמראה שלהם. אפשר לומר שהוא קטן או גדול (תלוי למה משווים), אולי זה לא בדיוק מפחיד, אבל המראה בהחלט מגעיל. ורק המחשבה על מגע עם הדבר הזה מרתיעה הרבה אנשים.
    פעם טיפס עלי אחד בזמן השינה…. במשך 48 שעות לאחר מכן לא הצלחתי לעצום עין. את המיטה כמובן נאלצתי לזרוק ולהחליף, אחרי שמילאתי אותה בתרסיס.

    1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      סתם פסיכוזה לפחד ממקקים הם שקטים חמודים
      יש שאומרים אפילו טעימים כשהם מטוגנים בשמן זית

  3. מאוד מעניין! שמחתי לשמוע שהשרת תמונה של מקק, בגלל תוכן הכתבה חששתי להיתקל בתמונה כזה ונשמתי לרווחה שזה לא קרה 🙂
    תודה על הכתבה, קצרה עניינית, מחכימה….. המצאה מעולה נגד הדבר הדוחה הזה (חוץ מריסוס) היא רשת!! רשת חובה בכל חלון ובכל בית..
    ולא אני לא חרדתית בכלל!

  4. אהלן שגיא
    סחטיין על הכתבה.
    כבר המון זמן אני תוהה את התהייה הזו בדיוק… והנה הגעתי לפה בעזרתו האדיבה של גוגל.
    אז תודה על המאמץ שלך ושל מור ועל התשובות המעניינות.
    באופן אישי, אני מתעבת את היצורים האלה ברמה לא מוסברת.
    פעם הייתי סגורה עם הבת שלי יום שלם בחדר בגלל מקק במטבח, עד שהאיש היקר והאמיץ שלי חזר מהעבודה והרג אותו.
    מעניין, בדיוק כמו שהזכרת, אני מכנה אותם נאצים.
    בבית שלנו זה נשמע ככה- "מאמי, יש נאצי בסלון!! הצילו!!"
    מוסיפה את השקל שלי-
    אני חושבת שמקקים מתקשרים אסוציאטיבית לזוהמה, לכלוך, חיידקים, סירחון
    ואפילו- למוות..
    כי הם אלה שחיים בבתי קברות..
    ואולי המפגש איתם מזכיר לנו שאנחנו בני תמותה…
    מאחלת לכולן/ם ימים יפים בלי מפגש עם הנאצים האלה.

  5. קודם כול אני שמחה שיש כל כך הרבה שותפים לתחושת הגועל שלי מהחרק הזה. גם אני נאלצתי לאזור את כוחותיי ולהתעלם מהתמונה כדי להמשיך לקרוא. מעבר לזה, לדעתי, היצורים האלה פשוט מגעילים וגם לא ברור לי מה מקומם בשרשרת המזון. הדחייה העזה שלנו כלפיהם היא מעבר לפחד – אנו פוחדים מנחש שעלול לסכן את חיינו וגם יש לו משמעויות מיתיות ידועות הג'וק לא נהנה מההילה הזו.

  6. הי שגיא,
    שינויים זה זרימה ותמיד טוב ! כמו העונות שמתחלפות והחגים והמועדים וכו……
    אכן לקחת נושא טעון – סחתיין על התעוזה…לא פשוט. מה לעשות , פחדים
    וחרדות הם נושאים מודחקים וכל הצפה שלהם יוצרת סוגשל מבוכה. אבל אין
    ברירה צריכים וחייבים להתמודד. דרך צלחה !

  7. פחד מחרקים מייצג בעיה או התמודדות כלשהי שקשורה למין בגלל הקשר ליכולת ההתרבות המהירה של החרקים

  8. מסכנים היצורים האלה כמה קטנים ולא מזיקים וכמה פחד וגועל יש כלפיהם ומהם, בתהליך שלי הגעתי איתם כבר למצב של שלום וחיפוש של דרך איך להוציא אותם ממשכני מבלי להרים עליהם נעל או להשתמש בנשק כימי כלפיהם, הבעיה היא שהם גם עפים והלב שלי חלש, זה כבר יותר מידי ואז אני תקועה במה לעשות ובחשיבה על דרכים נוספות גם מניעתיות

  9. היי שגיא
    נראה לי כשהם מתהלכים על הקרקע ומגיעים בהפתעה משום מקום=התקף אסטמה,
    וכשהם פתאום מתחילים לעוף בזמן שקרובים אליהם=התקף לב, בתוספת איזו צעקה (אמא' לההההההה ובריחה.
    חחח, אהבתי את המאמר.

  10. רמז חשוב לסיבה בגללה אנו לא סובלים את התיקנים נעוצה בשמות המגוונים שהאדם נתן לו. הצרפתים למשל קוראים להם "פרוסים", הגרמנים – "רוסים", ובעצם בתרבות האדם יש נטייה לכנות את האויבים המושבעים על שם חיה זו. כך, בפועל סימבול המייצג את האויבים והשונאים שלנו, את כל מה שעוין לנו ושאנו מפחדים שיום אחד הוא יחזור, יופיע משום מקום ויפתיע אותנו.

  11. שגיא תודה רבה! אתה תמיד מרתק!!! לפני כמה שנים הגעתי בדיוק לאותה מסקנה כשלך בנוגע לנושא, כנראה שיש תת מודע קולקטיבי ואנשים מגיעים לאותם צורות מחשבה….

  12. מדמון זבולון

    שלום לכם אני אישית לא מפחד מגוקים בפרט ומחרקים בכלל ולאור המאמר
    אני דוקא מצדיע להם לחיות בכל מזג אויר להיות אוכלי הכל להיות זריזים לצום חדש בקצור אלופי ההשרדות מה אומר הלואי עלי אז לפני שאתם מועכים גוק לפחות תעשו את זה בכבוד ושיהיה לכם שבוע טוב

  13. פלורינועה

    הי שגיא,
    המאמר מאוד מעניין ומרתק, מעולם לא חשבתי לשבת ולקרוא או לחקור על התיקן, בזכותך עשיתי זאת.
    מעניין עוד יותר הקשר שבין ראית ה"תיקן" לבין "תיקון" שעלינו לעשות ולמעשה אנו מדחיקים זאת ע"י הריגתו של אותו תיקן.
    תודה על ההארה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *