Blog

קלף התלוי

מדוע החיים קשים יותר כשעולים דרגה בעולם הרוח

“ההבדל היחידי בין אדם רגיל ללוחם הוא שלוחם רואה בכל דבר אתגר, בעוד האדם הרגיל רואה בכל דבר כברכה או קללה.” (קרלוס קסטנדה) 

קלף התלוי הוא קלף חשוב ומיוחד, כיוון שהוא מסמן את סיום תהליך החניכות ואת ההגעה לשלב שבו הצועד בדרך השוטה הופך למאסטר. הצועד לא מקבל תעודה או מדליה; הוא זוכה בבגרות פנימית, בהבשלה רוחנית ובהבנה שהגיע זמנו להשקיע את כל כולו בהתפתחות אנרגטית. הוא מבין כי עולם הרוח חשוב בהרבה מעולם החומר. הוא מוצא את ייעודו, נוטש את דרכיו הישנות ועושה שינוי פנימי עצום. המאסטר הוא אדם ששינה את זווית הראייה שלו באופן דרסטי; בעוד שכולם מתבוננים בעולם באותו האופן וחולקים את אותה נקודת השקפה, הוא רואה את הדברים “הפוך”, ולכן גם על הקלף הוא מצויר כשהוא הפוך; רגליו תלויות באוויר וראשו כלפי מטה. ייתכן שכלפי חוץ המאסטר נראה כרגיל, כאילו לא השתנה דבר, אך מנקודת מבט פנימית השתנה העולם כולו.

ישנן שתי גישות עיקריות הדנות בשאלה: “איך הופכים להיות מוארים”? מצד אחד יש האומרים כי יהיה קל יותר להתפתח רוחנית כאשר נחיה חיי פרישות מנותקים מעולם החומר  ומהקשיים שעולם זה מביא עמו. אחרים יגידו (וביניהם גם חכמי הדת שלנו) שההתפתחות האמיתית מתרחשת דווקא דרך עולם החומר, ואם לא נתמודד עם קשיי היום-יום, לא נוכל לעבור התפתחות אמתית, ובסופו של דבר נגלה כי רק השלינו את עצמנו.

לפי גישה זאת הדבר החשוב ביותר הוא השיעור שאנו עוברים: אם אנחנו באמת רוצים להתפתח מבחינה רוחנית, עלינו ללמוד לקבל את הקושי והכאב כ”מתנות” שהיקום שולח לנו לצורך התפתחותנו. עלינו לקבל את החיים כאוסף של אירועים שמהווים הזדמנויות ואפשרויות גדילה. בקלף התלוי המאסטר לומד “לשחק” את החיים; הוא מתבונן בחייו בשוויון נפש ללא העדפות או מעורבות רגשית. הוא מחכה להזדמנויות ולרגעים מהם ניתן ללמוד ולהתפתח, ועד שאלו מגיעים הוא “רק” משחק את התפקיד בו הוא בחר; הוא מעמיד פנים שהוא מגשים את מטרתו ואת ייעודו, וכך הוא בעצם מממש את ייעודו הלכה למעשה. ישנה אגדה הודית שמיטיבה לתאר את התהליך:

היו היה בן מלך שיום אחד, במפתיע, החליט שהוא ברווז. מאותו היום הוא לא הפסיק לשחות במים, לגעגע ולשחק עם חיות אחרות באזור. המלך, שתחילה היה משועשע מהמשחק החדש של בנו, הבין לאחר זמן מה שזהו אינו משחק, כי אם בעיה חמורה. במהלך השנים הוא הזמין עשרות יועצים וחכמים שניסו לפתור את הבעיה, אך ללא הועיל. המצב רק החריף.

יום אחד, נכנס זקן לממלכה והתחייב לקחת את הילד ולהחזירו כעבור שלושה חודשים “כמו בן אדם”. הוא נשבע בחייו שיוכל לסייע לילד באם יתאפשר לו לבלות עימו ללא כל ליווי חיצוני או הפרעה. המלך הסכים, וכך הגיע בן המלך אל ביתו של הזקן. שם חיכו לו כל הדברים שהוא אהב: אגם גדול, חיות מחמד אהובות, דגיגים וצמחי מים למאכל. הילד מיד התפשט, רץ למים ונהנה משפע שלא זכה לו אפילו כבן מלך. לאחר זמן קצר הבחין הילד כי האדם הזקן מתנהג גם הוא בדיוק כמו ברווז ונהנה להיות ברווז לא פחות ממנו. מבטו המופתע של הילד הוביל את הזקן לגלות לו את סודו, וכך בלחש סיפר לו הזקן: “דע לך שגם אני ברווז. פשוט למדתי “לשחק את התפקיד” ולהתנהג כמו בני האדם. אני ברווז שלמד לאכול עם סכין ומזלג, לקוד קידה, לדבר בנימוס ועוד”. בתום התקופה שבילו יחדיו, תקופה שבה הזקן החכם לימד את הילד כיצד “להיות ברווז שמעמיד פנים שהוא אדם”, החזיר הזקן את בן המלך הביתה בדיוק כפי שהבטיח, במצב אנושי שלם ומושלם. 

החיים קשים

לשחק את המשחק

האגדה אמנם נראית רחוקה מעולמנו, אבל למעשה אנו “מעמידים פנים” לא פעם כדי ליצור אדוות של שינוי בחיינו. אנו נדרשים “להקריב” את ההתנהלות המוכרת והשגרתית שלנו לטובת התנהלות חדשה ועדכנית כל פאת שאנו רוצים לעשות שינוי בחיינו. כאשר אנו רוצים למצוא אהבה, עלינו “להקריב” זמן וסבלנות, לצאת למקומות בילוי ולפעמים “להעמיד פנים” שאנחנו נהנים וסקרנים להכיר אנשים חדשים, גם כשמתחשק לנו פשוט להישאר במיטה ולראות טלוויזיה הרחק מהבארים המעושנים. כשאדם מחליט להקדיש את חייו לספורט מקצועי, למשל, ולהפוך לספורטאי מצטיין, הוא חייב להקריב שעות שינה, לקום מוקדם בבוקר ולהתאמן כל שעות היום והליל, לשנות את התזונה שלו ולוותר על יציאות עם חברים. בהתחלה הוא רק “מעמיד פנים” שהוא ספורטאי מצטיין. הוא מתנהג כמו שספורטאי אמור, הוא לומד כיצד הספורטאים הגדולים “עושים את זה” בחו”ל. הוא בודק מהי הדיאטה של המקצוענים בתחום שלו, והוא מתאמן עם המאמנים הידועים. ככל שהתהליך נמשך וההרגלים נטמעים, הוא מגלה שהוא הפך, למעשה, לספורטאי מוערך ובעל הישגים. הוא כבר לא מעמיד פנים – הוא הפך לאדם שהוא חלם להיות.

לא פעם אנשים אומרים “fake it until you make it”, “העמד פנים עד שתצליח”. אין זה קל להעמיד פנים כשכל ההרגלים שלנו נוגדים את החלום שרקמנו, אבל זוהי אולי המטרה הרוחנית הנעלה ביותר: לשנות את חיינו ולהגשים את מטרותינו צעד אחר צעד בעזרת נחישות, עקביות ונכונות להקריב את דמותנו הישנה לטובת זו החדשה, כשאנו חדורים ברצון עמוק וחמושים בסבלנות אין קץ.

כשהמאסטר מצויד בראיית העולם החדשה שלו ובנכונותו להשתנות, הוא בעצם בן חורין, והוא חווה חופש אמתי מהעדפות ומאכזבות. הוא יכול ליהנות מנופש בקריביים ומיום עבודה עמוס באותה המידה, מכיוון שהוא מחפש את המקום שבו יחווה גדילה ולמידה משמעותית. זווית הראייה השונה שלו אולי הופכת אותו ליחיד סגולה, לאדם שלא מובן לחלוטין על-ידי סביבתו, אבל הוא מוצא את האושר בייעוד שהוא מגשים. על אף שהעולם סביבו נשאר כשהיה, הוא עצמו מתבונן בו אחרת ורואה בו משמעות שונה לחלוטין.

בספרו “מסע לאיכטלאן”, קרלוס קסטנדה שומע את סיפורו של דון ג’נארו. בסיפורו הוא מתאר את סיום החניכות שלו ואת

קלף התלוי יכול להראות כי הגיע הזמן שנשנה את הפרספקטיבה שלנו, שהגיע הזמן לראות דברים אחרת ולפעמים אנו צריכים פשוט לדעת לשחק את התפקיד. ברור שלא בא לנו לעשות ספורט, אבל אנחנו יכולים להתנהג כאילו שאנחנו רוצים לצאת מהבית ולרוץ...

קלף התלוי יכול להראות כי הגיע הזמן שנשנה את הפרספקטיבה שלנו, שהגיע הזמן לראות דברים אחרת ולפעמים אנו צריכים פשוט לדעת לשחק את התפקיד. ברור שלא בא לנו לעשות ספורט, אבל אנחנו יכולים להתנהג כאילו שאנחנו רוצים לצאת מהבית ולרוץ…

המפגש שלו עם ישות אנרגטית, מפגש ששינה לגמרי את תפיסת עולמו. הוא מספר שלאחר המפגש דבר לא חזר להיות כפי שהיה, והכול נראה בעיניו שטוח וחסר תכלית. דון ג’נארו ניסה לחזור לעיר הולדתו, איכטלן, אולם הוא לא הצליח באמת לחזור אליה. הוא פגש דמויות שהזכירו לו את האנשים שהכיר, אולם כולם היו רוחות, דמויות קרטון חסרות ממשות.
כשקרלוס קסטנדה שאל: “ומתי הצלחת לחזור לאיכטלאן?” דון ג’נארו ענה כי הוא לעולם לא יחזור לאיכטלאן משום שהוא לעולם לא ישוב להיות מי שהיה.
יהיו כאלו שירגישו עצב בשלב זה, ויחשבו כי עולמו של הצועד בדרך השוטה הנו עצוב ובודד. התחושה אולי נכונה, אולם לא כך מרגיש המאסטר. המאסטר מתבונן בעולם ממקום אחר, ושאיפתו היחידה היא להתפתח אנרגטית. זו ההקרבה שלו, ואלו החיים אותם בחר.

ברמה הארצית קלף התלוי מנסה להסביר לנו מהם תפקידם של הקשיים בחיינו. במקום לנסות ללמוד מהם ולהחכים, נטייתנו הטבעית היא להתרגז ולהתנגד, בעוד שבפועל, הדבר הנכון הוא לתת לקושי ללמד אותנו. כאשר נקריב את הייאוש ואת תחושת הקורבנות שלנו, אז אולי נזכה להבין את טיבה של ההארה. אנו נסתכל אחרת על המציאות ונבין שהדרך לאושר רצופה בוויתורים הכרוכים בגדילה. זוהי בדיוק ההקרבה שתזכה אותנו בהתעלות, בשלווה נפשית ובגילוי של כלל הכישורים והיכולות שלנו, כאלו שאפילו לא ידענו שטמונים בנו.  
אז אם אנחנו באמת רוצים להתפתח מבחינה רוחנית עלינו ללמוד לקבל את הקושי והכאב. אלו הם “מתנות” שהיקום שולח לנו כדי שנוכל להתפתח. עלינו לקבל את החיים כאוסף של אירועים שכולם הן הזדמנויות. התלוי לומד “לשחק” את החיים. הוא מתבונן בחייו בשוויון נפש ללא העדפות או מעורבות רגשית, מחכה להזדמנויות ולרגעים מהם ניתן ללמוד ולהתפתח – ועד שאלו מגיעים הוא “רק” משחק את החיים.  

קלף התלוי בקריאה

קלף התלוי הוא קלף של עבודה ושל חניכות. השואל מבין כי עליו להקריב דבר מה בחייו לטובת תחום אחר. ייתכן שהגיע הזמן להקריב (לפחות זמנית) את ההנאות שלנו לטובת לימודים, או עבודה. אולי עלינו להיפרד לכמה שבועות מבן/בת הזוג כדי לעבוד בחו”ל או לוותר על הנוחות שלנו במידת מה עבור מטרה נעלה. ההצלחה בקלף זה תבוא ממקום של הקרבה ושל וויתור.
קלף התלוי יכול להראות לנו כי הגיע הזמן שנשנה את הפרספקטיבה שלנו ונתבונן אחרת בדברים. לפעמים אנו צריכים קלף התלוי מתוך סדרת קלפי הטארוט של ליז גריןפשוט “לשחק את התפקיד”. אם אדם ישאל את הקלפים “האם אצליח לקבל קידום בשנה קרובה?” ויופיע קלף התלוי, התשובה תהיה: “בוודאי, אולם תחילה עליך לשחק את התפקיד.” משמעות הדבר היא שעל השואל להתנהג כאילו הוא כבר עובד מצטיין. זה אולי לא הטבע שלו, אבל הגיע הזמן להתנהג אחרת: להגיע לעבודה לפני כולם, לצאת אחרי שכולם הלכו, להיפרד מהאינטרנט ומהפייסבוק, בפרט בזמן העבודה ולהשקיע בתפקיד את כל מרצו – אז הוא יקבל את הקידום. הכול מסתכם בשינוי הפרספקטיבה, והמהלך נכון לכל תחום חיים.

פעמים רבות אנו נסחפים לתוך החלל השחור של ה”אין”: אנו חושבים “שלילי”, עוסקים בחסר בחיינו, שוקעים בתרדמה. התלוי עושה בדיוק את ההיפך – הוא עוסק ב”יש”. במקום לחזור הביתה ולשקוע בבהייה במרקע, הוא חושב כיצד להיטיב את מראה הבית, איך ליהנות מהזמן שלו עם עצמו, כיצד לגרום לעצמו אושר. הוא רואה בחלל ריק הזדמנות ליצור משהו יפה, חדש וקסום, וכך הוא מעניק משמעות לכל דקה יקרה שניתנה לו בעולם הזה והופך כל קושי או מחסור למעיין נובע.

Share this post

Comments (14)

  • חגית Reply

    המאמר נפלא, כתמיד. מעבר לפרשנויות, המון חוכמה ותובנות חיים על המציאות שלנו ועל מה שאנו תופסים ככזו. תודה

    18/09/2012 at 20:02
    • אליה, Reply

      אני רק רוצה לומר דבר אחד,כיון שזה שהמאמרים של שגיא בכלל,והמאמר על ״התלוי ״בפרט מעשיר,מחכים
      ומדויק לבפליא,זה בטח כולם כותבים וחושבים לעצמם..
      אבל לי באופן אישי הוא גרם לי לבכות,פשוט לבכות כמה הזדהיתי עם הנאמר כאן.
      שגיא תבורך!!

      19/06/2016 at 23:24
  • אתי Reply

    תודה לך שגיא הארת את עיני כייף גדול לי לקרוא את מאמרך מי יתן וירבו. עלה והצלח שנה נפלאה
    אתי

    18/09/2012 at 21:53
  • אוסנת Reply

    שגיא היקר,
    תודה על החיזוק. המאמר נותן את הכוח לשרוד את החיים בצורה שלווה יותר ועם חיוך ולהבין שזו הדרך הנכונה.
    אחולי לשנה טובה, רוב הצלחה בדרכך באשר תבחר בה ושפע של אהבה ואושר בחייך שאותם אתה מעניק לקוראיך מידי יום.
    אוסנת

    19/09/2012 at 08:47
  • תמי Reply

    בוקר טוב,
    תודה רבה על המאמר הנפלא הזה, הוא באמת מעולה והגיע בדיוק בזמן!
    חג שמח ושנה טובה
    תמי

    19/09/2012 at 09:57
  • רותם Reply

    מאוד אהבתי.גם נכון וגם מדויק. תודה. חג-שמח וחיים מאושרים. רותם

    08/10/2012 at 19:33
  • סם Reply

    התלוי מדבר על איפשור, ושליטה, או לדעתי בעצם בחוסר שליטה. להבין שבחיינו לעיתים אנחנו לא בשליטה, והצורך שלנו להיות כל הזמן בשליטה, לא ממש מקדם אותנו רגשית ורוחנית. ודבר נוסף, להרפות. פשוט להרפות והדברים יקרו….

    26/05/2013 at 12:43
  • סיגלית Reply

    תודה שגיא
    כשלמדתי אצלך טארוט כל אחד הוציא קלף מאסטר לי יצא קלף התלוי
    ואז אמרת לי שהתלוי מלווה אותנו מספר שנים ובמבט לאחור אני יכולה לומר כמה שזה נכון. אפילו שמתי לב שאני ישנה בתנוחת התלוי חחחחח.
    תודה על המאמרים המקסימים והמרתקים ישר כוח ♥

    04/03/2014 at 14:47
  • isabel Reply

    שגיא היקר
    מעולם לא העסיק אותי נושא החומרי ותמיד ראיתי את ה”יש” אבל לצערי אני עדיין באותה הקלחת של סבל מאז שאני מכירה את עצמי (מין הפח אל הפחת) המאמר נעים לקריאה אך לצערי לא מסתדר לי עם הכתוב !!!

    04/03/2014 at 16:57
  • ריקי Reply

    מאמר מרתק ומעניין מאוד,מחזק את האדם בקשיי היומיום ונותן כוחות לשאוף הלאה, כול הכבוד לך שגיא

    05/03/2014 at 08:04
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה) Reply

    יטפי של מאמר. נתת לי שם מדוייק תשובות לתחושות של שנים .תודה. תענוג לחוות ואח”כ להחכים מדבריך

    07/03/2014 at 16:22
  • יעלה Reply

    זה מדהים, אתה יודע למה? כי זה מספר ימים רבים שנחשפתי למשהו מאוד עוצמתי. משהו שבהתחלה גרם לי להיות מהורהרת, מנותקת. וככל שעבר הזמן הרגשתי רצון עז יותר להתחבר אל החוויה, אפילו עד קוצר רוח ממש.
    והנה אני תוהה לעצמי כבר זמן מה, כי החיבור אל החוויה הזו, שהיא בהכרח התעלות מרמת החומריות היומיומית ועליה לרמה רוחנית עוצמתית יותר-תדרוש ממני שינוי מהותי בתוכי. שינוי שיגרום לי לותר על לא מעט מן החומריות הזו.ואיך אעשה זאת, והאם זה מעציב או שבכלל משמח אותי?
    ואז באת עם הקלף הזה, שהוא תלוי. הכל תלוי ב-נ-ו. שאם נבחר מתוך שלמות להסתכל ב״יש״- אזי לעולם לא יחסר לנו כי נהיה תמיד שבעים ומרוצים, ואולי זו דרך טובה ונכונה לעלות הלאה.
    אז הנה, יש לי כאן קארמה מדהימה שחיברה אותי מהרהורי בדיוק אל התשובה הנכונה.
    תודה! היית לי לקרן אור של שמחה!
    המאמר כתוב יפה, בבהירות ובגובה העיניים. כל הכבוד!

    09/03/2014 at 11:28
  • יעלה Reply

    אגב, אוסיף עוד משהו קטן.
    בעליה לרמה רוחנית יותר לא צריך לוותר על כל חומריות, ישנם דברים שברמה הרוחנית הגבוהה יותר אתה בעצם מעלה אותם יחד איתך לרמה רוחנית יותר (כגון:בשביל מה או למה אנו אוכלים וכד׳) וזו חלק מהחוויה של רמה רוחנית גבוהה יותר, כי אתה לומד איך לעלות ביחד עם החומר למעלה (שאי אפשר להתקיים רק מרוחניות ויש לנו גוף שדורש חומרניות משלו)!

    09/03/2014 at 13:24
  • ענבל Reply

    אתה פשוט מהמם

    22/11/2018 at 01:11

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *